הרוח

הרוח מדוושת את גלי הים

שורקת נימים של קדושה

במים

את

כמו מהלכת עליהם

מחוללת נס-

אני מביט בעינייך

שומע את פעימות הגפן

למרגלות ההר

בואכה תבור

השמש חולפת כאש בעשבים

את

בוערת בי

נביאת אהבה - תשוקתי למים

צמא

נוטל את ידייך

כמו אז

ברחובות הגשומים של לונדון

ראשית אוגוסט אפור

מנצחים את קולו של בלפונטה

מתריסים אהבה מול הבדידות

כמו מסע אל ממלכות אבודות

אני נוסע בך שוב ושוב

כורה אבוד במכרה נטוש

תוהה מתוכי אהבתך

אני מלא וחסר אותך

לעד

משוטט בשווקי אהבה אבודה

סכינים בבשרי

מלך לעונת אהבה

-ולא די לי

עתה, יתום ממך

דגל שחור- האהבה כאן אסורה.