אהבה שהייתה

הייתה לי אהבה והיא היתה מדהימה.

אבל יום אחד היא קמה וברחה.

בלי התראה וגם בלי ממש סיבה.

וברגע אחד

עם משפט אחד

וגם לא ארוך במיוחד

"אני טס"

והופ

נעלמה לה אהבה

לקחה איתה את החיוך שלי ונעלמה.

עמדתי לצדו גם כשעזב אותי

עזרתי לו לעזוב

כי אהבה היא קצת מוזרה

והוא אהב אותי אבל את עצמו קצת יותר,

וזה בסדר.

זמן ארוך ישבתי בחושך

אבל הכעס, האכזבה, העצב והתסכול

של עמידה חסרת מילה אל מול החלטה

עוזבים לאט לאט

ואני מרגישה קלה יותר

הוא עזב ולקח את החיוך שלי איתו

השאיר רק דמעות וכאב

אבל אולי עכשיו ואפילו ממש עוד מעט

יבוא אחד

שלעולם לא ייקח ממני את החיוך והדמעות היחידות הן של צחוק.

אהבתי אותך עד העצמות אהבה ישנה שלי

אבל הגיע הזמן לעשות כמוך ולצעוד קדימה