עלי כותרת

בשלוות נפשי החולמת,

צנחתי למעמקי

עלי כותרת.

מוסווה באבק הפריית פרפרים,

מוגן לכאורה,

מאשליה זוהרת.

אולי זה מקום,

אולי זו חידה...

אולי זו עוד משאלה,

שאיש לא ידע.

אולי זה אובדן המקום הבטוח,

אולי זה סימן שאלה.

כך עלי כותרת ושקט מתוח,

אולי זו חיבה...

בהמשך לחלום הנפש,

קבעתי מחדש

דפוס הגיוני.

מרושת בציפייה אין סופית,

לאקורד הנכון,

למושא שיגיוני.

אולי שלווה חלומית,

מרמזת על בריחה

אל עלי כותרת.

ופרפר נערץ מאובק, שולט,

ביופי חסר פשרות,

באהבה מותרת.