צילום נשכח {כמעט...)

האור נהר

עירום וערום נחוש כנחש

עלה בינות ירכייך

גווך לשמש וים

ועיניי-

מצדיעות היכלייך

ניחוח היסמין חדר

מבעד

לתריסים בכחול  ולבבות

כמו עורסל ודבק לסיד הלבן

לבוהק הגרניום האדום כדם

לואט במעלה המדרגות הטובות

אהבנו שם , אהבנו

חדר קטנטן  ארמון תפארה

החוף הנסתר בכרתים

מכים בפעמוני אהבה ותשוקה

בצליל שלא חדל

לא שבעים מזו החמדה

במרפסת קטנה צופת ים

ניצבו כזקיפים כדי חרס גדולים

שולחן ברזל פשוט להפליא

שתי כסאות פשוקי רגליים

משכן לנו, לקפה ועיניים

הרבה עיניים

הייתה זו אהבה עד בלי די

ידענו, זמננו קצוב

השעון מכה חסר רחמים

ואהבנו-

עוד ועוד

כמו מבכים

לעולם לליבי הנכמר ולעיניי

יראה

סנה גופך הנמתח כצליל

בוהק ושזוף כענבר

על מפרציו הצחורים -נסתרים

נמלטו משמש יום

הרקידו גלים 

עתה כמו בורח מתמונה

מעבר להר שוקעת שמש חורף טובה

מביט במראה

תר אהבה