לְאִמָּא - תנצב"ה

 "חַיְּכִי וְהָעוֹלָם יְחַיֵּך אֵלַיִךְ" - 

 כָּךְ אָמַרְתְּ לִי.

אַךְ כְּשֶׁחָזַרְתְּ מֵהַלְּוָיָה שֶׁל אִמֵּךְ   

נִשְׁכַּבְתְּ עַל הַשָּׁטִיחַ וְאָמַרְתְּ:

"אֲנִי מֵתָה".

וְעַכְשָׁו אַתְּ מֵתָה. זְמַן רַב.

וַאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ

שֶׁעָטַף אוֹתִי וְהֶחֱיָה אוֹתִי

כְּשֶׁחַשְׁתִּי עַצְמִי מֵתָה .

אֵיךְ נִּפְרָדִים

וְשׁוֹמְרִים עַל קִרְבָה?

אֵיךְ חַיִּים בְּעוֹלָם רַב-מְמַדִּי

בְּלֹא לְהַעֲמִיד פָּנִים?

אֵיךְ מְאַחִים קְרַעִים

וְיוֹצְרִים מַפִּיּוֹת תַּחֲרָה

מֻשְׁלָמוֹת כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג?

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵינִי רוֹצָה

לִהְיוֹת מְשֻׁגַּעַת.

לָמַדְתִּי מִמֵּךְ לְהַעֲלִים עַיִן

כְּדֵי לְאַפְשֵׁר בִּכְפִיפָה אַחַת

מָה שֶׁשּׁוֹנֶה

מָה שֶׁמְּנֻגָּד.

"אֲנִי אָדָם אָפֹר" אָמַרְתְּ

אֲבָל גָּרַמְתְּ לִי לְהִתְאַהֵב

בְּכָל פֶּרַח, צִפּוֹר, שֶׁמֶשׁ, עָנָן.

לִמְצֹא חַיּוּת, לְגַלּוֹת סוֹד

בְּכָל מֶסֶר.

לֹא יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת כָּמוֹךְ

עַל כָּל חָלָל.

עַל כָּל חֲבָל.

רָצִיתִי לְהִתְגַּלְגֵּל

בִּשְׂדֶה קוֹצִים

לְתַרְגֵּם לְעַצְמִי

תְּחוּשׁוֹתַיִךְ.

"כִּתְבִי אֶת הַסֵּפֶר

 הָאִישִׁי שֶׁלָּךְ"  בִּקַּשְׁתְּ.

וַאֲנִי מְנַסָּה.

הוֹדוֹת לִשְׂפַת הָאֵם

הַמֻּפְלָאָה

שֶׁהִנְחַלְתְּ לִי.

לֹא הָיִית גְּבוֹהַת קוֹמָה

אֲבָל טִפַּסְתְּ וְעָלִיתְּ

עַד הַשָּׁמַיִם.

"כְּהֵלֶךְ הַבָּא וְחוֹלֵץ נַעַלָיו

בְּמִפְתָּן הַמִּקְדָּשׁ" -

רוֹצָה לְהִתְקָרֵב אֵלַיִךְ.

לֶאֱחֹוֹז בְּיָדֵךְ הָעֲדִינָה

וּלְהוֹדוֹת לָךְ.