שברים

שברים באים וגם הולכים,

יוצאים מאתנו, נחבאים עמוק באדמה,

מחכים לשעת האפס,

לשבור את הדממה.

שברים באים מתוכנו,  

אז חושבים ים, רוח, שממה,

כשרוח האהבה שבך נעלמה.

כך את נעלמת בחלום,

בלי סיבה, פתאום.

אז את באה שוב,

משום מקום,

כמו מתוך סרט

שלא נגמר,

אם זה כך,

אין יותר חלום

שארצה בו להיות,

חלום שבו

הלב נשבר.

שברים פורצים,

באים וגם הולכים.

אנחנו כלואים, מתכווצים בתוך סדקים,

מבקשים לצאת מהפינה,

חובקים בשקט אמונה.

כרוח רפאים, הילה של אור,

זה חולף מעל מנסה לשבור,

את הרוח העמומה,

שהיתה בחלום ונעלמה.   

אז את באה שוב,

משום מקום...