תשוקת העלם

תשוקת העלם /עידית אורדן©

בִּגְדַת הנהר

 על מעקה האבן המפוסל

ישבה עלמה ענוגה

בשמלה אדומה, ארוכה

ועמוקת המחשוף.

לבדה ישבה

ובידה ספר.

מסביבה נשקף  נוף נפלא

בו נהר זורם בין

הרים ושדות.

מעליה שמי התכלת

ועננים לבנים מרחפים .

שמש של  חורף

בנועם

אותה מלטפת.

 ולפתע הגיח לקראתה

עלם חמודות

ראה את העלמה

הנאה

ומיד חשק בה.

הביא עימו

את כלי המיתרים

וחפץ הוא

לפרוט עליו שיר

למענה.

יופיה פרט על מיתרי ליבו

בהביטו עליה

רֶטֶט עבר בגופו.

חיבר מילים

ומנגינה

להנעים רוחה

ולחולל בה אהבה ותשוקה.

הוא קרב אליה

 לחבקה ולנשקה.

אך היא מאנה

זאת לא דרכה

לשבות את ליבה

לאהבה ולתשוקה.

 זה עתה הגיע.

וכבר במגע הפתיע.

בדרכה הנעימה

בקשה להרחיקו

התקשתה להנות מקרבתו

מגעו כלל לא נעם לה.

הרגישה שזאת היתה תשוקתו החפוזה

והיא אינה חפצה

 לשהות במחיצתו.

ניכר בו

שאינו משתוקק

לעֹזבהּ

מנסה הוא

לדבר על ליבה

במילים של אהבה

אך היא אינה

קשובה לו.

ביתר זעף

מרחיקה אותו ממנה

באומרה לו

ללכת מעִמה

ולעזבה לנפשה.

הלך העלם

בבושת פנים

וארשת עצב על פניו.

הוא לא הבין טעותו

ליבו השתוקק

לתנות עמה אהבים.

הוא נפל בשביה

והתשוקה עיוורה

את עיניו .