יצירות אחרונות
מַתָּנוֹת. (2 תגובות)
🐝🐝BeeBee /שירים -23/11/2024 16:43
כינור אמצע חיי (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
כוחו של חיבוק (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/11/2024 09:50
מאתמול / לאמי ז"ל (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/11/2024 06:35
זֶה כִּמְעַט סוֹפָנִי לָגַעַת בְּחֲבַצֶּלֶת (3 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -23/11/2024 02:53
חִיּוּכִים בִּצְבָעִים - חֲמִשָּׁה קְצָרִים (15 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2024 21:10
שירים
תלויתלוי הדלת פתוחה במקצת רצועת זהב של שמש נחה על כתפיו, ידיו תלויות רפויות לצדי גופו, הן מלאות אור שמש שבא מקצה השמים לבו פועם בחרדה החונקת גרונו. בגעגועים הוא הביט בשמי הזוך והטוהר שם מחכה לו אלוהים. פשט את האפודה האדומה תלה על מסמר הנעוץ בקיר, קשר חבל אל מריש התקרה והטיל קצהו סביב הצואר. עתה אין לו אלא לעלות על כסא להדפו בבעיטה ולהשאר תלוי. 'הלואי ויאחז אותם השבץ בראותם אותי תלוי כאן הם שהרגו אותי' – אמר בלבו המר. הוא צמצם עצמו והתכווץ כמו עיסה תפוחה בעת לישה. בדמיונו ראה את הגהנום, ידע – הגהנום שמור למאבדים עצמם לדעת. פלצות אפפה אותו התיפח ובכה אל תוך ידיו. שב ולבש את האפודה האדומה חבש כובעו הקרוע בלב שקט אך לא חָפֵץ יצא מן הבית אל המרחב. הלך אל אשר ישׂאוהו רגליו, חלף על פני שׂדות ירוקים מעל האופק, ירח מלא עלה, על גבו התדלדל החבל ששכח להסיר. ככל שהרחיק נראה לו עברו כחלום כמו סיפור בדיה אלוהים, האם אלו הם חיי? שום מענה לא בא. תגובות
יקיר (יקי) דסא©
/
ואני קראתי והתכווצתי..
/
20/04/2016 00:15
נורית ליברמן
/
יקי יקר שלי, אתה הבנת. �
/
20/04/2016 07:34
גלי צבי-ויס
/
שום מענה לא בא
/
20/04/2016 06:05
נורית ליברמן
/
גלי יקרה, את הבחנת בתכ�
/
20/04/2016 07:40
גלי צבי-ויס
/
יכול להיות, מי יכול להבין נפש אדם במצב קיצוני כזה של ייאוש. עצוב ביותר .
/
20/04/2016 15:23
נורית ליברמן
/
קשה לי להשתחרר מהמחשב�
/
20/04/2016 18:01
גלי צבי-ויס
/
אז בסופו של דבר הכנת די הרבה דברים. גם אני עומדת בתוכנית
/
21/04/2016 18:42
נורית ליברמן
/
יש לי לא רק את הכתיבה -
/
21/04/2016 19:40
גלי צבי-ויס
/
ולי יש אותך אהובה שלי! ~love~ ~love~ ~love~
/
22/04/2016 07:48
יום טוב צבי
/
מסמר נעוץ בקיר
/
20/04/2016 06:29
נורית ליברמן
/
אתה כל כך צודק בהבחנתך
/
20/04/2016 07:41
גדי רוטשטין
/
כשאי אפשר יותר, כאשר אין עם מי לדבר, כאשר העולם כולו קם עליך... ~love~
/
20/04/2016 09:17
נורית ליברמן
/
כל כך נכון כתבת גידי י�
/
20/04/2016 10:40
יצחק אור
/
החבל
/
20/04/2016 10:00
נורית ליברמן
/
תודה יצחק ידידי היקרח�
/
20/04/2016 10:42
אילה
/
הלך אל מקום נשאוהו רגליו ואולי טוב לו שם-שיר מרגש
/
20/04/2016 10:13
נורית ליברמן
/
המון תודה אילה יקרה.חג
/
20/04/2016 10:42
אביה
/
נורית - שום מענה לא בה - איזה יופי של כתיבה - כמה נוגע כמה עוצמה - תודה לך על עוד שיר נפלא - חג שמח
/
20/04/2016 10:58
נורית ליברמן
/
המון תודה אביה יקרה, א�
/
20/04/2016 18:02
זיגי בר-אור
/
בתחילה נבהלתי שמה הבע�
/
20/04/2016 16:42
נורית ליברמן
/
צר לי זיגי יקר, ישנם מק
/
20/04/2016 18:05
זיגי בר-אור
/
את לא היחידה שהמילים ב
/
20/04/2016 19:35
נורית ליברמן
/
בטח שאני רוצה קומקום כ
/
20/04/2016 19:42
זיגי בר-אור
/
חחחחח..... את מספר לא רג�
/
20/04/2016 19:45
נורית ליברמן
/
גמאני אוהבת אותך.חג שמ
/
20/04/2016 19:52
נסים פרנקו
/
ואני בלתי תמונה של ניצול שואה מיואש מחייו השואל עצמו, למה הגעתי עד הנה כדי שאשאר גלמוד זקן וחולה ? לכן ניסה התאבדות ונמלך בדעתו. כואב השיר הזה נורית.
/
20/04/2016 20:34
נורית ליברמן
/
אוי נסים יקר, אתה רואה
/
21/04/2016 09:38
viki.s
/
וואו מצמרר כמה עצוב שאדם מגיע למחשבה כזו לאבד טעם בחייו והכי קשה שהוא מודע למעשיו ואין רצונו בכך אלא אלו הנסיבות עצוב
/
21/04/2016 09:06
נורית ליברמן
/
תודה ויקי יקרה, זה באמ�
/
21/04/2016 09:39
התחברותתגובתך נשמרה |