שירים

כפר ילדותו - לבמת הדיון שהעלתה גלי


כפר ילדותו  

              

כשתמה המלחמה

יצא מן היער לשוב אל ביתו,

מעבר לנהר ראה את הכפר

ולא הכירו.

התקרב –

רעועות עומדות

בקתות הרוסות ללא תקנה,

ביתו של הגביר הפך לחורבה

עורבים בנו בו קן,

ללא גג ניצב בית הכנסת

מביתו של הרב זכר לא נשאר.

ראה את ביתו הישן

שׂרדו הֵימֶנּוּ –

רק קירות שהשחירו מעשן.

אין נפש חיה ברחובו של הכפר

הלמות פטישים לא עולה מהנפחייה

מתחנת הקמח קול חריקת צירים עולה

כשהרוח נושבת בדלת שבורה,

כאב חנק את גרונו.

זקנה אחת

סיפרה לו גודל הזוועה,

סיפרה מחזות אימה

על נשים שעונו

ילדים נרצחו

בתים הועלו באש על יושביהם

והם בערו... ובערו... ובערו...

להבות יפות הם היו, אמרה הזקנה.

פנה ללכת

עצמותיו ריחפו מקור ומאבלות.

לפני שבא,

כפרח ענוג היה מונח הכפר בזיכרונו

כעת הוא מוטל מת בלבו.

הסיר את כובעו לפרידה

משׂריד –

שלא נותר לפליטה.

תגובות

גלי צבי-ויס / שריד שלא נותר לפליטה / 09/05/2016 07:36
נורית ליברמן / משהו בו מת, כל כך נכון � / 09/05/2016 14:06
נורית ליברמן / כמו תמיד את רואה בדיוק / 09/05/2016 15:28
יום טוב צבי / לא הכיר את הכפר / 09/05/2016 08:33
נורית ליברמן / תודה יום טוב ידידי, הש / 09/05/2016 14:08
אביה / נורית - כואב כל כך - כל התיאורים כואבים כל כך - / 09/05/2016 08:56
נורית ליברמן / תודה אביה יקרה. ביקרתי / 09/05/2016 14:11
נורית ליברמן / יש יופי באש. האש היא מר / 09/05/2016 14:14
נורית ליברמן / תודה אילה יקרה. רבים ג� / 09/05/2016 14:15
נורית ליברמן / המון תודה נסים ידידי. � / 09/05/2016 14:15
עידית אורדן / בכתיבתך העלאת תמונות � / 09/05/2016 22:20
נורית ליברמן / תודה עידית יקרה, הייתי / 09/05/2016 23:21
ציקי חקלאי / יפה כתבת, נורית / 09/05/2016 23:02
דויד סמוכה / והם בערו... ובערו... ובערו... / 10/05/2016 05:31
נורית ליברמן / המון תודה דויד אחי היק / 10/05/2016 07:06