יצירות אחרונות
מַתָּנוֹת. (2 תגובות)
🐝🐝BeeBee /שירים -23/11/2024 16:43
כינור אמצע חיי (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
כוחו של חיבוק (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/11/2024 09:50
מאתמול / לאמי ז"ל (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/11/2024 06:35
זֶה כִּמְעַט סוֹפָנִי לָגַעַת בְּחֲבַצֶּלֶת (3 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -23/11/2024 02:53
חִיּוּכִים בִּצְבָעִים - חֲמִשָּׁה קְצָרִים (15 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2024 21:10
שירים
כפר ילדותו - לבמת הדיון שהעלתה גליכפר ילדותו
כשתמה המלחמה יצא מן היער לשוב אל ביתו, מעבר לנהר ראה את הכפר ולא הכירו. התקרב – רעועות עומדות בקתות הרוסות ללא תקנה, ביתו של הגביר הפך לחורבה עורבים בנו בו קן, ללא גג ניצב בית הכנסת מביתו של הרב זכר לא נשאר. ראה את ביתו הישן שׂרדו הֵימֶנּוּ – רק קירות שהשחירו מעשן. אין נפש חיה ברחובו של הכפר הלמות פטישים לא עולה מהנפחייה מתחנת הקמח קול חריקת צירים עולה כשהרוח נושבת בדלת שבורה, כאב חנק את גרונו. זקנה אחת סיפרה לו גודל הזוועה, סיפרה מחזות אימה על נשים שעונו ילדים נרצחו בתים הועלו באש על יושביהם והם בערו... ובערו... ובערו... להבות יפות הם היו, אמרה הזקנה. פנה ללכת עצמותיו ריחפו מקור ומאבלות. לפני שבא, כפרח ענוג היה מונח הכפר בזיכרונו כעת הוא מוטל מת בלבו. הסיר את כובעו לפרידה משׂריד – שלא נותר לפליטה. תגובות
גלי צבי-ויס
/
שריד שלא נותר לפליטה
/
09/05/2016 07:36
נורית ליברמן
/
משהו בו מת, כל כך נכון �
/
09/05/2016 14:06
גלי צבי-ויס
/
מת-חי-מהלך, זה בדיוק מה שראיתי בדמותו. משהו כבה בו.
/
09/05/2016 14:56
נורית ליברמן
/
כמו תמיד את רואה בדיוק
/
09/05/2016 15:28
יום טוב צבי
/
לא הכיר את הכפר
/
09/05/2016 08:33
נורית ליברמן
/
תודה יום טוב ידידי, הש
/
09/05/2016 14:08
אביה
/
נורית - כואב כל כך - כל התיאורים כואבים כל כך -
/
09/05/2016 08:56
נורית ליברמן
/
תודה אביה יקרה. ביקרתי
/
09/05/2016 14:11
יקיר (יקי) דסא©
/
להבות יפות הם היו... מעניין מה חשה אותה זקנה כשתיארה את הלהבות... אני לא מקנא בה! אין לי מילים חברה יקרה ~love~
/
09/05/2016 12:21
נורית ליברמן
/
יש יופי באש. האש היא מר
/
09/05/2016 14:14
אילה
/
לא נותר דבר ולו שארית לפליטה כמה עצוב
/
09/05/2016 13:10
נורית ליברמן
/
תודה אילה יקרה. רבים ג�
/
09/05/2016 14:15
נסים פרנקו
/
נוגה ומלא יגון ואבלות, נורית, דוגמא חודרת מתוך ים החרדה והסבל של הימים ההם המחרידים.
/
09/05/2016 13:36
נורית ליברמן
/
המון תודה נסים ידידי. �
/
09/05/2016 14:15
עידית אורדן
/
בכתיבתך העלאת תמונות �
/
09/05/2016 22:20
נורית ליברמן
/
תודה עידית יקרה, הייתי
/
09/05/2016 23:21
ציקי חקלאי
/
יפה כתבת, נורית
/
09/05/2016 23:02
נורית ליברמן
/
תודה ציקי ידידי.
/
09/05/2016 23:21
דויד סמוכה
/
והם בערו... ובערו... ובערו...
/
10/05/2016 05:31
נורית ליברמן
/
המון תודה דויד אחי היק
/
10/05/2016 07:06
התחברותתגובתך נשמרה |