אמרות בוכות בצל העצים

אמהות בוכות כצל העצים הנושרים

בנים שהלכו ואיפה גדלתם

מחפשות נחמה אבל הם בוכיה

אחוזי שחורים ואבלות כבדה

דמעות נסגרות בלבני העינים

ומבטם מבטי עצבות אוחזי יאוש

מביטים לשמים 

זעקתם נדמה  קולות בוכים

אולי זה אחרון הנופלים

אמהות בוכות כצל עצי הגדילה

שאין בהם  נחמה  

הכול נעצר אפילו צמיחתם

יבשה האדמה לצמאונה

אולי דמעתותיהם תתן

חוזקה אבודה 

אמהות בוכות  אמאות בוכות

ידיהם אוחוזות בתמונות 

בניהם התלוים בחדר 

ומבטם בפריחה 

ונרות דולקים וטפטוף נזילתם

נופלת על תמונת עץ קטנה

אולי תצמח

ותביא נחמה