טריומף אדומה-לבמת הדיון של גליה אזולאי

היא ישנה במכונית, בודדה ללא חבר ללא חברה וללא משפחה.

סיפורי הוא סיפורו של איוב - כך אמרה לעצמה

ובכל זאת הבליחה קרן אור בחשכה - משהי פתחה לה את ביתה

בזרועות פתוחות אותה קיבלה והקשיבה לסיפורים ראתה את הדמעות היורדות - ולבה נמלא חמלה (כי כזו היא דריה).

ושמרית המשיכה בסיפורי האיוב וכל בני המשפחה "המאמצת" נרתמו לעזרה. רחמי כולם נכמרו והחליטו לעשות מעשה, הם הביאו אליה בחור יפה, קרוב משפחה, כזה שיבין ללבה. חשבו שהם יכולים להציל אותה.

הייתה חתונה, היו דמעות של שמחה, כל בני המשפחה החדשה התייצבו ואת שמרית בחום חיבקו ואל לבם אמצו...

ואז -

אז התגלתה שמרית האמיתית, זו שבועטת זו שרוצה שיגידו לה שהיא מרכז העולם. זו שלא יודעת הכרת תודה מהי. התגלתה שמרית שנעלבת מכל דבר וחושבת שלה מגיע הכל ואם בעלה לא רואה זאת צריך ללמד אותו בדרך הקשה.

ברוגז וכעס ושוב סליחה, אבל עיניהם של בני המשפחה נפקחו והם פתאום ראו - מיהי באמת שמרית, וניסו להעמיד אותה במקומה,

ובתגובה - היא את בעלה הטרי ממשפחתו הצרה והמורחבת מרחיקה.

כי - פתאום היא לא מרכז החברה. את סיפורי האיוב איש אינו רוצה לשמוע יותר.

וכך נאלמה ונעלמה לה שמרית מהמשפחה ורק בעלה נותר עם הדמעה ועם העצב בלבו, אבל הוא נאמן לאשתו...