נשטפת אל הים

נשטפת אל הים / גליה א.א

‏04/07/2016

תבנית אדם בחול נשטפת ע"י אדוות קטנות

קוצפות, בים גדול מבריק בקרני שמש מלטפות.

מבקשת, אל תמחַק אותי, אל תמחַק זכרוני.

דווקא מלטפות האדוות את הרגלים אוכלות,

שוקעות הירכיים, גם הבטן נעלמה,

התכסו שדיים בהרבה מים, וצוואר שקע נחנק.

אֶל השמש  בשמים, הנחיריים מבקשות מרחק,

עוד קצת נשימה במים מאדוות זועפות,

אנחנו כאן המנצחות.

גלים גבוהים באים, צינורות חלולים

זמן גאות הגיע תבנית אדם בנחשולים

תחת קרני שמש השכינה, מלטפות

במים הגואים שרשראות יהלומים

באים דגים קטנים תופסים נושמים

נעלמים.

והיא על גדת ים יושבת נושמת המלחים

חושבת מסתכלת בשמים מחשיכים.