שיחה עם ידידי הצייר

בשיחתך עם ידידך הצייר את מעלה דילמות מעניינות ומעוררות מחשבה. מצד אחד, הרצון לעירוב, לאחדות מסוימת ולטשטוש ההבדלים. כי יחד זה כוח. מצד שני, יש לשמר את הייחוד של כל קבוצה וקבוצה וליצור בדלנות.

מילת המפתח בעיני, היא סובלנות. איש באמונתו יחיה. כלומר: לאהוב את הזולת כמות שהוא, לחפש את המשותף. מסתבר שיש יותר משותף ממה שנדמה לנו. אך יחד עם זאת, לאפשר לכל קבוצה לבחור את דרכה.זה לא סותר. אם ישנה סובלנות, יש הערכה למישהו עם דעות שונות משלנו. אני חושבת שכאן באתר הדברים האלה מתקיימים מעצמם. זה סוג של בועה, הוכחה שזה ניתן. כאן יש אנשים דתיים חילוניים, שמאלניים ימניים ויש כבוד הדדי. זה אפשרי!

הניגודים הם, היפים

גם בין דתיים לחילוניים. אם יודעים לכבד זה את זה!

אם נשלב ידיים כוחנו רב

וביחד חזקים בכול מצב.  נכון מאד!

יוצאי הדופן תמיד בולטים

בכל הזרמים והעמים. והקומץ הזה משפיע על כולם!