יום ים בילדוּתי

יום ים בילדותי/עידית אורדן

קיץ והשמש מעל יקדה

ובתחנה ילדה עם אמהּ  עמדה

למשאית שתביא אותן לים,

למקום טוב ונעים ביום חם.

במשאית שני זוגות של ספסלים

פונים זה אל זה פנים מול פנים.

    יריעות בד מעל ומשני צדדיה     

ומהפתח הפרוּץ הרוח נושבת על יושביה .

על רצפת המשאית מונחים כל הסלים

בתוכם ציודם של כולם מונחים

יושבים יחדיו צפופים

לרדת מהמשאית כבר מצפים.

כשאל החוף ואל הים אנחנו ניגשים

נראה הוא כמרבד של אנשים

בגדי ים בשלל צורות וצבעים

את החוף ואת הים מקשטים.

מתחת לשמשיה

מצאנו  פינה פנויה

פרשנו מחצלתנו על החול

עליה הנחנו הכל.

אמא מוציאה את קופסת  פירות העונה

 "תאכלי בִּתי" אמא אלי פונה.

אני יחד עם הבנים והבנות

מביאים בכלים מים, ובחול בונים ארמונות.

והנה איש הארטיק קרטיב צועד

 "קרטיב לימון"  בקולו הרם צועק.

אליו רצתי עם הילדים והאנשים

ארטיק קרטיב לקנות ממנו כולנו  מבקשים.

ובים הגלים בקצף הלבן  אל החוף מתנפצים

ומי המלח אל העיניים קופצים

העיניים שורפות גם מהמים קצת בולעת

בכיף עם הגלגל על הגלים אני מתנועעת .

 על הראש  יוקדת השמש

והנה נוסף עוד נמש

קשָה מהים  הפרידה

אך המשאית ממתינה בתחנה.