זְרִיחוֹת עֵירֻמּוֹת

זְרִיחוֹת עֵירֻמּוֹת

מְגַלִּות לִי

תווָאי פָּנַיִךְ,

חוֹשְׂפוֹת נְקֻדּוֹת

שֶׁסִּמַּנְתִּי בָּךְ.

גַּם הַיּוֹם,  גלְגַּל הַחַמָּה

מִנַּרְתִּיקוֹ אֵלַי יוֹצֵא.

מֵמִיס בְּאֵדָיו תְּשׁוּקַת חֲלוֹמִי . 

אֶתְמוֹל-

רְטִיּוֹת לבנוֹת עַל עֵינַי עָטִיתִי,

סְפַגְתִּים בְּהִרְהוּרֵי קִימָתִי.

הַבֹּקֶר הַזֶּה כְּבָר הִבַּטְתִּי!

לֹבֶן שִׁנִּיִּים מִי  יִתֵּנֵנִי

ואֶסְתַּעֵר אֶל אַהֲבַת נְעוּרַי .

כְּבָר לֹא נִזְהַר

מַבטי לֹא נָסוֹג

מִשּׁוט באופקך

מִצַּיֵר אוֹתִי בְּשִׁרְבּוּטִים

שֶׁל צַיַר מַתְחִיל

וְגַם זֶה גַּעְגּוּעַ

הַיּוֹם מִתְעוֹרֵר...

גבריאל דבוש

תמוז תשע"ז