מילים שבורות

מדבר אותך, מילים שבורות

עיניים כלות מעצב

לב חסר

בגופי הדווה

שבע הימים

נושא על גבי מכוות אש

כאב

יתמות חופים

כפות רגלייך

ברווח שבין האדוות לחול

חוזרות ושבות שבות וחוזרות

כמו כיסופים לשחרים אבודים

צעקת האדמה מהחום הגדול

האש הזרה

חותם מפץ הלב

קריאתך האבודה

לילה אכזר יורד

העץ בחצר,

דומה מצמח עלים מיוסרים

תפילה מאחרת

כמו קריאת הסליחות שלא נענתה בנחלאות

בבוקר קר קר

ובכרמינו ,בוסר צומח פרא

ראי,

סתיו מאחר מרמה אותנו

אותותיו פרי תות באוש

אהבה שתמה לגווע

מות רחל-

על אם הדרך.