זה סינית בשבילי - לבמת הדיון של נורית ליברמן

מול המראה, מול הקשת בשמים, מול האמת -אלופת הבבואות גלי אהובה !

יצרת לנו את הדימוי העצמי שלך, של כל אדם, בדימויים קסומים !

ובדברי חוכמה, והפעם,  מהסיני...

נפלאה השירה שלך גלי יקרה

לילי

להזכירך, כשהגעתי לאתר וזה היה לפני....מממ, יותר מעשור??(כן ירבו העשורים)...את היית כותבת שירה !!

ואני זוכרת שהייתי "מתביישת" להעביר לך "ביקורת" =תגובה חחחחחח

 ואת הנפלאה את כמו אז !

וזהו, החזרתי לך-בפירגון !

אוהבת

לילי

נפלא פשוט נפלא. מי אני, מי אותי מכיר... כל כך מורכב הוא המראה. בצורה קסומה תיארת את השוני בו כל אחד נראה, בעיני עצמו ובעיני האחר, או כמו שהמראה זכתה - בשלל פנים.

טוב יקרה שלי ששאלת מראה אחת. אני נכנסתי לחדר מראות וכל אחת ספרה לי משהו אחר. אחת אמרה שאני שמנה וזו שממול לטיפול באנורקסיה שלחה אותי. מול מראה אחת צחקתי והיא הראתה לי את פני בוכים.

לצטט משפט סיני זו בעיה, כי הוא תמיד נכון, הרי מיליארד סינים לא טועים.

כמה צודקים הסינים שלא מביטים במראה אלא - באמת. אז יש את האני שהאדם רואה, את זה שרואים אותו אחרים ויש את - האמת. אך מהי האמת, האם היא אבסולוטית או שגם לה יש כמה פנים...

כעת נזכרתי בסיפור על ארבעה עיוורים שנתקלים בפיל. אחד נוגע בזנב וחושב שזה שוט, השני משש את החדק וחשב שנתקל בזרנוק, השלישי אחז ברגל וחשב לשפניו גזע עץ והרביעי נשען על גופו של הפיל וחשב שזה קיר. ואיך היו מכירים את הפיל לו היו מתארים להם אותו...

יקירתי, ברברתי די, כדאי שתתרכזי בשלש השורות הראשונות, הן החשובות.

טוב, לפחות במחשבה על מיליארד סינים אנחנו חושבות אותו הדבר...

אבל אם כבר העלתי אסוציאציה אחת בנושא שכתבת, אז הנה עוד אחת, במחזה 'שני קוני למל' שר קוני למל; 

"אומרים כי אני / אינני אני / על כן אני נבהל / כי אם אני / אינני אני / אז מי אני בכלל?".

אבל יקירתי, למה הרחקת עד לסין והסתבכת עם מיליארד סינים. למה לא נגשת למדף הספרים שלך ושלפת את הספר 'בבואה'...

כן, גם בקוני למל נזכרתי. מי אני בכלל? למען האמת, זו הייתה תחילת השיר בורסיה הראשונה שלו. עוד פעם...

אמת, הרעיון צץ בי שוב מבבואה. מרתה יצרה את העתיד שלה ומימשה את עצמה בזכות עצמה בלבד. לא עוד תלויה בבעלה גדי ומה שהוא חושב עליה, לא עוד מסתמכת על מה שהחברים שלה לשעבר אמרו עליה. פתאום הבינה שכל אחד חושב עליה משהו אחר וגם היא חושבת על עצמה דברים כאלה או אחרים. לכן, היא צריכה לבנות את העתיד ממקום פתוח.

תודה שזכרת את בבואה, יקרה שלי.

ואיך לא אזכור את מרתה, הרי כדי לדעת אותך קראתי את הספר ואז גיליתי את עצמי, וידעתי אותך וידעתי אותי ולא הייתי צריכה לשאול את המראה שעל הקיר.

אגב למה לא שאלת את המראה את השאלה הכי ידועה: מראה מראה שעל הקיר מי היא הכי יפה בעיר. ואז המראה הייתה יכולה לענות לך במילה אחת; אַת

עכשיו הסמקתי.

השאלה אם המראה דוברת אמת או שהיא מראה שקרנית. מי יודע...

מראה דבר אחר לגמרי: אנחנו מושפעים ממה שאחרים חושבים עלינו, אנחנו נרעדים ממה יחשבו עלינו אחרים, או לפחות אכפת לנו. ואם "לא אוהבים" אותנו או עושים עלינו חרם-במונחים של ילדים כתופעה-זה משפיע על הדימוי העצמי.

כך שלא ניתן להפריד את האני שלנו והאופן בו אנו תופסים את עצמנו, מראיית הזולת-אותנו. מאחר ואנו יצורים חברתיים, ולא חיים בחלל ריק, או מול המראה בבית בלבד-הכל זה מכלול אחד גדול ומורכב.

אגב, המשפט הזה פותח את ספרי הראשון (הראשון שיצא בעצם, השני שנכתב). שם הספר היה בבואה. והעברתי הרצאות רבות בנושא כשהדיון היה דווקא למה מתכוונים בסיפא: מהי אותה אמת?

לא אחווה את דעתי, אבל אם תחשוב על המשפט האחרון, אולי תגלה דברים מעניינים.

מאחר והציטטה בבמת הדיון נוגעת בזווית ראיה, נשקפת אמת מגוונת ושונה לעיתים.

אספר לך סיפור קטן מחיי שלי: עד לפני כמה שנים הייתי ביישנית באופן קיצוני ונוראי. כשהגעתי למקום שהיו בו הרבה אנשים הייתי מתכנסת בעצמי, יושבת באיזו פינה בידיים שלובות, לא מדברת עם איש ומחכה רק שה"בילוי" הזה יסתיים.

לימים, כשנפתחתי יותר ונפטרתי מהתכונה הנוראית הזו, אנשים אמרו לי שתמיד ראו בו סנובית ומתנשאת שלא רוצה לדבר עם אף אחד.

לכי תסבירי להם שהכל נבע מחוסר בטחון עצמי, חשש מדחייה וביישנות שלא היו לה גבולות.

מרים יקרה, כן, אני מרגישה שאנחנו דומות בהרבה דברים ומובנים. אני יכולה לומר לך כאחת שעברה את זה-שזה בידיים שלך. את יכולה לבחור להשתנות וזה יקרה. בעיני, זה מאוד מסרס ומקשה על החיים, ופתאום כשמשתחררים מזה הכל נראה קליל ונעים הרבה יותר.

אוהבת אותך מאוד מאוד,

גלי

לפי האגדות המראה לא משקרת. המראה אמרה למלכה במפורש שהיא אכן יפה אך יש יפה ממנה.

על-פי המציאות, למראה אלף פנים. אך איפושהו מאחוריה או מצדדיה מסתתרת האמת.

העיקר שיהיה טוב בלב, ובדימוי העצמי.