סיפור שיר- אבא

בסוף עונת הענבים בתחילת הסתיו

אתה נזכר בנורוז, חג האביב שם בפרס

נזכר באבא שלך, דמות מרשימה

שותל גפנים ואחר כך בוצרן

זוכר את הטכסים של השתילה

זוכר את אבא ואת כוס התה המתוק ואת עוגית השקדים הפריכה

ומטבעו של זיכרון יפה שהוא מעלה חיוך

והוא -

גם מעלה דמעה של געגוע

גם אם עברו כבר כמה עשורים שאבא שלך איננו

הדמעות הן שם תמיד.

חיבוק שולחת לך יקר לי

אבא איננו זה עשורים

וכול שנה,

בהביטי בשפעת הענבים בשווקים

רואה אני בענב- אהבה

ודמעה- ועוד דמעה.

סופש נפלא וחג שמח

את הגעגוע שלך לאביך חשתי במלוא העוצמה, בכתיבה רגישה אתה נותן קווים לדמותו מחשבה אסוציאטיבית מגפנים מעבירה אותך להרהורים אודותיו.

כל כך ריגשת אותי