ארמז

הפעם קצת הקשית עלינו

אתמול כשהחמה מראש האילנות נסתלקה

גיליתי כי ארמז העלית על הבמה.

ובדרכי נועם אמרת לנו - תתמודדו

התחלתי לחשוב - האם אפנה לארמז ספרותי

או אולי אל זה המקראי

וכל דקה שעברה נראתה לי כימים אחדים

אשב אולי מחר בתוך הדממה הדקה של הלילה

אדבר אני עם לבי ואכתוב.

והנה בעצם כבר עשיתי את העבודה

ומלאכתי לא נעשתה בידי אחרים

ושש פעמים הכנסתי את הארמז

וכעת - מצאי אותם.

אקבל בשמחה את פניך
אוחז בידיי שתי ידיך
מטעמים שאהבת אכין כבר עכשיו
כמעשה אברהם באורחיו

לא יהיה לי קשה, לא אומר לך די
לא אשאל שאלות, אף לא כד מתי
לא אזיל דמעה, לא אבכה, לא אכאב
רק אעשה כנעשה אברהם באורחיו

לא אשכח עד מותי את היום ההוא
הרגע הזה כמו נותר בי קפוא
כי צרוב בבשרי אותו יום סתיו
אך עתה אעשה כמעשה אברהם באורחיו

ולפניך אפתח שולחן לתפארת
בוא, שב, נוח, הורד האדרת
בוא הֶיֶה שוב אתה, היחידי, העניו
ואני אעשה כמעשה אברהם באורחיו

עשיתי כבקשתך יקרה שלי, ישבתי הלילה בשעת חצות בעת דממה דקה ועלה בי דבר מה. באו ועלו בי דברי שירה ודברי תורה ונכנסו אל שירי והיו לחלק ממנו ולא נודע כי באו אל קרבו.

במדבר

כשקולות הקרב נדמו

ירדתי לחפש דמותך במדבר

אמרו שנשארת שם,

בתוך קול דממה דקה

חיפשתי את קולך

אבל מי שהיה שם

לקח איתו את כל הקולות

והותיר אחריו

שקט מחריש אזניים.

טיפסתי על דיונה צהובה

ראיתי דם חללים וְחֶלֶב גיבורים

שנספגו בחול,

שלחתי במדבר קול קורא

לתור אחרי קולות אבודים

אבל רק ימים לבנים וריקים

קידמו את פני

וראיתי גם –

חמה שזרחה ושיטה שפרחה

ואיל לא נאחז בתוכה.

אטמתי אזני מלשמוע את הצו

לא רציתי להעלותך לעולה

על אחד ההרים.

אבל אתה לקחת את עצי העולה

והלכת...

אלוהים אחז בידו במאכלת

אתה היית השה לעולה.

זעקתי הדהדה בינות ההרים

למה שלחת ידך אל הנער

וְנָשְלָה מעיני דמעה אחת בוערת.

אז אמרתי בְּגַּת

וּבִישָׂרְתִי בחוצות אשקלון -

צר לי עליך אחי

איך נפלו גיבורים.

עדינה יקרה, השיר שלך זה בהחלט שימוש בטקסט ידוע, את מפנה את הקורא למשהו ידוע. כמו שרחל כובת ... כחכות רחל לדודה.

גם את בשירך מפנה את הקורא לסיפור המקראי, רומזת בלי לספר בדיוק.

הייתי המים,
הייתי האור,
נחציתי לשתיים
אפשרתי לכם לעבור...

שיר נפלא. תודה ששיתפת אותי.