אֶזְכְּרָה נָעֳמִי וְאֶהֱמָיָה

אֶזְכְּרָה נָעֳמִי וְאֶהֱמָיָה / יהושע רוזנברג

אֶזְכְּרָה נָעֳמִי וְאֶהֱמָיָה

אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי

אֲשַׁחֲרֶךְ, דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרַיִךְ

אֵשֶׁת חֵיקִי רֵעָתִי אֲשֶׁר כְּנַפְשִׁי.

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם

כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלַיִךְ, נָעֳמִי

כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לְאֵשֶׁת נְעוּרַי

וְהִיא חֲבֶרְתִּי וְאֵשֶׁת בְּרִיתִי.

נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי אֵלַיִךְ

אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ,

צָמְאָה לָךְ נַפְשִׁי כָּמַהּ לָךְ בְּשָׂרִי

זְכַרְתִּיךְ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ.

עַל כֵּן לִבִּי כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה

הֹמֶה לִבִּי כַדֻּבִּים וְכַיּוֹנִים הָגֹה יֶהְגֶּה

לְנָעֳמִי אֲשֶׁר בָּהּ דָּבַקְתִּי וַנְּהִי לְבָשָׂר אֶחָד

הָיִית בְּלִבִּי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּר בְקִרְבִּי, כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת.

מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי, צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ,

מֵעַי הָמוּ עָלַיִךְ, קוֹלִי כַּיָּם יֶהֱמֶה

כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת

כִּי הָלֹךְ הָלַכְתּ לְבֵית עוֹלָמֵךְ.

חֲרוּשָׁה אַתְּ עַל לוּחַ לִבִּי, נָעֳמִי,

כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר,

חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי בָּךְ, כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי,

שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי אֲשֶׁר הָיָה כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.

רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי, וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי

נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד

כִּי זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם

הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶך בְּמַעֲשֵׂה יָדַיִךְ אֲשׂוֹחֵחַ.