אמצע הלילה

 

ה-SMS שלך מעיר אותי משנתי. בעיניים עצומות שולחת יד לריצפה, מחפשת את הפלאפון המצפצף. מקרבת אותו אל פני, עיני מסנוורות מהאור הכחול שלו. על פני הצג מופיעות המילים הבאות: "אני בחוץ".

 

עוצמת עיניים ולוקחת נשימה עמוקה. פיהוק ענק ומנסה לקום מהמיטה. סחרחורת קלילה, ואני נכנסת לשירותים, שוטפת פנים. במראה מתגלה דמות ישנונית ביותר, עם שיער פרוע ועיניים אדמדמות. עושה קוקו חדש, מצחצחת מהר את השיניים, ומכבה את האור בחדר.

 

הולכת על קצות האצבעות לעבר דלת הבית, מתפללת שלא להעיר אף אחד. מסובבת את המפתח בשקט, פותחת את הדלת ויוצאת החוצה.

אוויר הלילה הקר מכה בי בבת אחת, ואני מצטערת שלא הבאתי איתי ג'קט.

 

הוא יושב שם על כיסא הגינה הירוק שאבא קנה בקיץ. על הכיסא מונחת כרית נעימה שחתולי הרחוב מאוד אוהבים לנוח עליה. רגליו נעות באי נוחות על הריצפה, על פניו ניכרת העייפות.

 

אני מתקדמת לכיוונו, מחייכת קצת. הוא מרים את מבטו אלי, אך נתקע בחיוך בהדפס הדובי שיש לי על הפיג'מה. "את לא גדולה מדי בשביל הדברים האלה?" אומר ותוך כדי קם. אני מסתכלת עליו במבט של "לפחות-אני-לא-רואה-פוקימון-בזמני-החופשי", והוא מתקרב אלי, נצמד לגופי ומסתכל עלי.

 

מושיטה את ידיי אל חזהו. מלטפת אותו, מתגעגעת אליו. הוא מחבק אותי ומרגיש שקר לי. "את לא נורמלית לצאת ככה.... מי אמר לך לצאת מהיטה בקור הזה, באמצע הלילה?". אני מרימה אליו את מבטי ונצמדת אליו בניסיון להתחמם. הוא מעביר את כפות ידיו הגדולות על זרועותיי, מחמם אותי. נשיקותיו העדינות מעבירות בי זרמים, ואני שוכחת שחורף בחוץ ואני עם גופיה תכלת של פו הדוב ובוקסר לבן.

 

הוא מתיישב על הכיסא הירוק ומושך אותי אליו. מתיישבת ברכות על רגליו, מתכרבלת בתוכו. ידו האחת בתוך שיערי, ידו השניה בתוך חולצתי. מנשק אותי בתשוקה ומחמם את שנינו.

 

אני מסתכלת עליו. שפתיו יבשות בגלל הקור, עיניו נעצמות. "בוא..." אני לוחשת לו וקמה, מובילה אותו לתוך הבית. "אבל..." הוא מתחיל ללחוש, ואני מסתובבת אליו ושמה אצבע על פיו.

 

נכנסים לחדר שלי, חשוך לחלוטין. שמיכת הפוך מבולגנת קצת והפלאפון זרוק על הכיסא. אני מסמנת לו להיכנס למיטה, והולכת לנעול את דלת הבית והחדר. בזמן שהוא התמקם לו בתוך הפוך, אני מפעילה מפזר חום קטן ומכוונת אותו אלינו. הוא מרים קצת את השמיכה וקורא לי לבוא אליו...

אני נכנסת למיטה, מתמסרת אל חיבוקיו, ונכנסת לעולם החלומות.

 

בבוקר הוא כבר לא שם.

אני מקבלת עוד SMS, הפעם ממפקד הבסיס שלו.