אושר מדומה

אושר מדומה

בתוך המציאות העגומה

את דומעת לך בשקט,

מול האהבה האין סופית.

אינך מבקשת דבר,

כלום לא השתנה.

רק דמעה אחת של אושר,

ואולי של אהבה,

שהייתה בלתי נמנעת,

שהייתה כל כך תמימה.

אני מדמיין את היום,

שבו אוכל לספור את השעות,

את  מירוץ הדממה.

כשמתנגנים בה כינורות,

והמנגינה כל יפה.

כמו ים סוער, אחוז תזזית,

אבל רגוע בלב,

מעוצמת התמימות, או

קצף התשוקה הטבעית.

זה בעצם מי שיכולתי להיות,

אילו שיכרון חושים,

היה עשוי מתבניות.

כך השתכרתי מעוצמת המשחק והצבע,

כמו מאבק אין סופי בטבע.

אין מנצח,

אין שם כלום.

יש רק אתה והיקום.

בתוך המציאות העגומה,

רק דבר אחד נשאר.

ספיגת האושר המדומה,

ואחריו דממה.