המונומנטלי

המונומנטלי

"לשאלתך, למה אני צריך את 'המונומנטלי'?" קרא בקול התשדורת אל יוחאי. יוחאי שעד אותו רגע התעסק בגידול הקרנון הסתובב להקשיב. "תחילה הסביר לך מה המצאה הגאונית תוכל לתת לך, ואז למה זה מה שחיכית לו עד היום" המשיכה התשדורת. "בעזרת המונומנטלי תוכל ליצור איזה עולם שתרצה, תוכל להקים יקום שלם עם חוקים שיתאימו לך אישית, אפילו את חוקי הפיזיקה תוכל לשנות! המונומנטלי מאפשר לך ליצור או לשחזר אירועים היסטוריים ולקחת איזה חלק שאתה רוצה! רוצה להוביל את ספרד במלחמת העולם השלישית? רוצה לשחזר את הקמת ישראל? כל מה שתרצה פרוש לרגליך לפי בחירתך".

שיטת המכירה על ידי הפעלת הצורך להותרת חותם באנושות היה נישה ידוע בעשור האחרון וגם היא לא עבדה על יוחאי. התשדורת המשיכה "לכן אתה צריך לחשוב על עצמך יוחאי! מה עכשיו אתה רוצה?! מה נכון לך ומה חסר לך בחיים? מתי בפעם האחרונה נלחמת, והתלכלכת בבוץ?" התשדורת זיהתה עלייה בדופק אצל יוחאי, היא הצליחה למצוא את הפרצה "אתה יכול להיות מצביא ולהוביל לוחמים" הדופק החל להתייצב, "או להשתתף בקרב סייף או אגרוף" הדופק חזר 

לעלות. יוחאי הבין שהוא הפסיד ונכנע לתשדורת.

יוחאי ריחף על הכורסא שלו והצמיד את המונומנטלי לרקה. אחרי מספר שניות הרגיש איך הוא מתחיל להתנתק מהעולם סביבו ולהיכנס למערכת. "שלום יוחאי, אני שמח לראות אותך פה" קרא התשדורת. "עכשיו מספר הוראות בסיסיות ואז נתחיל לרוץ. הפיתוח החדשני עובד על זיכרון. המחקר הפורץ דרך של מכון קינדה הוכיח שכל אשר אדם יכול לדמיין הוא על בסיס זיכרון. אתה יכול לדמיין רק מה שאתה מבין והבנה נשמרת בזיכרון. המכשיר עובד כך שהוא משדר את מה שאתה מדמיין ויוצר מכך מציאות מדומה" התשדורת החלה להמשיך 

אבל יוחאי דילג על ההוראות והסברים, הוא ידע מה הוא רוצה

"גבירותי ורבותי, לא ניתן לגמד את האירוע שאנחנו נמצאים בו היום, לנצח יזכרו את ה-8 במרץ 1971. בפינה הימנית יש לנו את מוחמד עלי!! אלוף העולם לשעבר, שחוזר לראשונה לאחר השהייה של שלוש שנים, במאזן של 30-0!! ובפינה השמאלית יש לנו את יוחאי פייזר, אלוף העולם הנוכחי, גם בלתי מנוצח. בפעם הראשונה בהיסטוריה שני המתמודדים לאליפות העולם עם מאזן ללא הפסדים! נא להתקרב."

אחרי שעה וחצי בהם יוחאי הפסיד שוב ושוב הוא החליט  להוריד את מהירות מחמד עילי מ-70% זמן אמת ל-50%. הוא לא האמין שבאמת היה אדם שנלחם כך, כל כך מהיר וחזק. הוא החל להשים לב למהלך שחזר על עצמו, עלי נשען על רגל ימין ושולף וו מהירה ביד שמאל. למרות שהוא זיהה את המכה הוא לא הצליח להגיב בזמן. זאת הייתה הסיבה המרכזית לכך שהמשיך להפסיד.

אחרי שש שעות הוא הצליח לראשונה לגבור על מחמד עלי ב-50% והחליט שהוא מעביר לזמן אמת. במהלך הקרב, סיבוב שישי, מחמד עלי חוזר על אותו מהלך, הוא כבר הכיר והיה מוכן. שניהם מתנשפים, העין השמאלית שלו סגורה בעקבות הדם וכך גם של עלי. עלי נותן מכה מהירה ונסוג לאחור. עכשיו זה אמור לקרות, חשב לעצמו יוחאי. עלי קפץ לאחור, החל להישען על רגל ימין ולפתע קפא. יוחאי שהרים את היד להתגונן. הוא ציפה להרגיש את האגרוף כדי שיוכל לנצל את הממומנטום ולהחזיר סנוקרת, אבל לא הרגיש דבר. הכול המשיך כרגיל, הקהל שואג, ורק הוא והשופט מבולבלים, מחמד עלי עדיין קפוא במקום. ברגע שהשופט נגע בו הוא קפא בנוסף. עכשיו החל לדאוג.

יוחאי עצר את המערכת, וביטל הכול.

 הוא חזר לחלל השחור, רק שהפעם מחמד עלי והשופט נותרו במרכז, קפואים. יוחאי הקפיץ את התשדורת לנסות לתקן את הבאג. "איך אפשר לעזור?" שאלה הדמות והתהלכה לכיוונו של יוחאי. "מה פשר הדבר הזה? למה הכול קפא?" שאל יוחאי. התשדורת המשיכה להתקרב ועמדה בין יוחאי למחמד והשופט, החלה לעשות חישובים. "המערכת מייצרת את העולם על בסיס הדמיון שלך. כל מה שאתה מדמיין מבוסס על הזיכרון שלך". הסבירה התשדורת והמשיכה להתהלך, "מה שקרה, זה שבניגוד להוראות שדילגת, ביצעת את אותו קרב מעל ל-5 שעות. לאחר 5 שעות החוויה נהפכת חלק מהזיכרון. כך שנוצר פרדוקס שהמונומנטלי מייצר מציאות על בסיס זיכרון שנוצרה בתוך המערכת ולכן הכול "קפא" , כלומר קורס. עכשיו שהבין את מה קרה יוחאי החל להירגע "חבל הובלתי בניקוד, אבל אני מבין שנצטרך להתחיל מחדש. נעשה זאת בפעם אחרת ארצה לצאת". התשדורת הגיבה, "רעיון מצוין, כל מה שנדרש זה זה זה זה זה זזזזז     " 

יוחאי נדהם לגלות שהתשדורת נגע בטעות בשופט וכעת היא חלק מהקריסה.

החלל השחור לפתע הפך ללבן, יוחאי החל ללכת סביב ולנסות לזמן את התשדורת חזרה. הזמן החל לחלוף והוא נותר תקוע, נזהר שלא לגעת באף אחד מהדמויות הקפואות. זאת הייתה חוויה אבסורדית. ככול שהזמן כך המערכת התקרבה לקריסה כוללת. יוחאי החל להרגיש דה ז'ה וו, והוא כבר ידע מה המשמעות של ליצור זכרונות ולהיזכר בהם בתוך המערכת. מהר מאד חלקים מהחלל החלו לקפוא. יוחאי החל לצעוק ולנסות לצאת בכוח אבל זה חסר משמעות כשהכול מתנהל בראשו. יוחאי החל לרוץ בניסיון נוסף לגרום למשהו לקרות, אבל זה לא עזר, זה היה כמו לרוץ בחלום למרות התחושה של התקדמות הוא זיהה שנשאר באותו מקום. בזמן הריצה הוא דרך בטעות על חלק תקול ולפתע גם רגלו קפא.

כך הוא עמד, רגלו קפואה, באמצע ריק לבן שאיש לא יכול לשמוע אותו. הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות, כל זה בגלל שרצה להרגיש שעשה משהו בעל משמעות בחייו והוא רק בן 230. "אין סיכוי גומר ככה!" צעק. הזמן חלף והוא נותן במקום, מיואש ועייף מנטלי, כי גופנית הוא יכל לבחור באיזה מצב להיות. אחרי מספר שעות יוחאי קיבל החלטה, ליצור כאוס ובתקווה להקריס את המערכת כך שהיא תאתחל את עצמה מחדש. הפתרון היה להקפיא את הראש, לפחות כך הוא קיווה. "נראה איך המערכת תתמודד עם זה" צחק ביאוש לעצמו. לאט לאט הוא החל התכופף והצליח להצמיד את הראש לרגל. מהצד הוא היה בטוח שנראה אידיוטי לחלוטין. זה התחיל באוזן, קור מקפיא ולאט לאט, בניגוד לרגל קפאה במכה, במקרה הזה הקור זחל. זה היה נורא. יוחאי התפלל לראשונה בחייו, קיווה שלא יקפא ויהיה צמח. עכשיו הרקה החלה לקפוא, זהו עכשיו נגלה מה יקרה.

שקט נוראה, הכל חשוך ואז יוחאי הצליח לפתוח את העיניים. הוא חזר לספה, הוא הצליח הצליח לצאת.

לפתע התשדורת קפצה מולו "שלום יוחאי, מצטערים על הבאג, רוצה עדכון גרסא? רוצה סרטון של הקרב?" הפעם יוחאי ידע טוב יותר. אך התשדורת לא הפסיקה.

"יוחאי לפי החישוב אנחנו רואים שלראשונה זה עשרות שנים הרגשתה חיי! המערכת הצליחה, עכשיו לאחר שפתרנו את הבאג האחרון, בזכותך תוכל להמשיך את הקרב" התשדורת זיהתה שהיא לא מצליחה ליצור תגובה. "תוכל לפגוש את מעיין, שוב". הדופק עלה, הוא שנא את היכולת של הטכנולוגיה לזהות את החולשות שלו, את הגעגוע, והוא חזר לשבת על הספה.