|
"פיינשטיין וברזני, אשכנזי ועירקי,
יהודים! לוחמים! אחים!"
ככה בגין נראה מהמסך של הטלוויזיה במוצאי שבת בכיכר
מלכי ישראל לפני שרבין מת שמה מכדור של מתנקש תימני, ממש כמה ימים אחרי האזכרה של זוהר ארגוב, גם תימני. ובכל מקרה עובד שיהיה בריא ראה את ביגין מדבר ואמר לאמא סעידה:
"יא אימא, זה בנאדם, זה גבר, ככה הוא מדבר כמו שצריך"
וסעידה ענתה: " כן, אחרי מה שאמר דודו דופז
שאנחנו צ'חצ'חים ושין גימלים, ביגין מדבר מילים כדורבנות, מאז שהגענו ארצה אני
מצביעה רק לו"
"דודו דופז חושב שהוא פגז אבל בקושי בלון
גז" התחכם עובד והכניס אל הפה שלו את השאריות של הקובנה של שבת.
וביגין שיהיה בריא היה נוסע ברחבי הארץ ככה
בבחירות ועד לבאר שבע ודימונה הגיע. וגם אחרי הבחירות היה עושה מסעות ככה עם כל
הפמליה שלו ואפילו לבופור בלבנון הגיע ושאל את המפקד שמה אם למחבלים היו מכונות
יריה, ומיסכין היה נראה כמו רבע עוף, ממש רחמים עליו, כי אכל אוכל של פולנים
שעשו אותו בחושך. והסמולנים היו מלגלגים עליו ואומרים שהוא חולה, השם ירחם,
וצריך להיכנס למיטה בבית החולים של ביקור חולים ולא לצאת עד ששמעון פרס יבחר.
אבל היום שבו ביגין הגיע לבית של עובד, את זה
עובד לא ישכח בימי חייו ולילותיו כל עוד האש בוערת בעצמותיו. ומקרה שהיה כך היה:
וביגין ישב באוטו ויצא מביקור בתל נוף ועצר
ברמזור ופתאום המזכיר שלו קדישאי יצא מן האוטו שלו ונכנס לאוטו שלו. אוטו שרד.
יענתו לוקסוס. ובגין שאל מה לאבוהו וקדישאי
אמר לו שהוא צריך לבצע שיחה מאוד דחופה עם הנשיא של אמריקה ריגן, זה שהיה שחקן
בסרטי קאובוי וקפץ והגיע לבית הלבן. ותוך כדי נסיעה הם מצאו את עצמם באמצע קרית
עקרון איפה שהיום עומד החנות של זכריה זה שמוכר טייפים מסקוקה ולא היה טלפון בכל
פינה, ועשו רונדלים ונכנסו לרחוב מרבד הקסמים של קרית עקרון ושאל המזכיר איפה יש
כאן בית עם טלפון ובמקרה ראה את רחמים
נגר שיהיה בריא מכדרר כדורגל ולשאלתו הרחמים הזה הצביע על הבית של סעידה ויפת
קרוואני. אז הפמליה עצרה וחנתה על כל הרחוב וזה כשהילדים מסתכלים ועוצרים את כל
המשחקים שלהם, ונתקרבו כמו ארנבות קטנות לראות הכצעקתה, מה לרכבים על הכיפק סופר
אקסטרה אורדינר אצלם ברחוב המסכון, הרי דבר כזה לא רואים בכל יום. והמזכיר של
ביגין דפק ככה על הדלת של משפחת קרוואני האמת היא שמשפחת קרוואני קיבלה טלפון
בגלל שאבא יפת עבד בכוחות הביטחון, יענתו אפסנאי אבל יפת לא היה כי בדיוק החתים
חייל על חבילה מדים ובגדים בהנגר של בסיס ציוד.
"מי האדון הנכבד?" שאלה סעידה כשראתה
את המזכיר שלבוש חליפה יפה כזאתי עם עניבה
"שלום רב, אני המזכיר האישי של ראש הממשלה
מנחם בגין" אמר בקול מכובד מאוד, כמו אח של השכן גרינוולד שהוא עורך דין
לענייני פלילים.
"יואו, ראש הממשלה ביגין, שיהיה בריא שהאל
ינצור אותו, מה אוכל לעשות עבורו" התלהבה סעידה
"תגיד, זה אמיתי?" אמר דוד הבן שהציץ
מאחורי סעידה.
"אמיתי לחלוטין" ענה המזכיר.
"ומה לכם בבית שלי? הצבענו עבור ביגין,
מאז שעלינו ארצה, אולי הוא רוצה לתת לנו פרס על זה?" אמרה סעידה.
"לא ולא, ראש הממשלה כאן, הוא רוצה לקיים
שיחה דחופה, נודע לי שרק בבית שלכם יש טלפון"
"יואו, על העיני ועל הראסי, נו שיכנס בכל
הכבוד, מה הוא עומד בשמש באוטו שלו" וסעידה פתחה את הדלת לרווחה ובינתיים צעקה
מעבר לגדר אל אחותה מזל שמיד מיד תכין
קובנה, ולחוח בתנור בחצר ותביא פירות ותקנה ביסקוויטים. כי יש אורח כבוד.
וביגין נכנס לבית וסעידה נמרחה בחיוך מתלהב ולחצה
לו היד ואמרה: "כבוד ראש הממשלה, ברוך הבא, הטלפון לרשותך, הוא בחדר הורים,
תדבר בו אפילו ימים שלמים ותהיה לי גאווה גדולה" ונתפלאה כי היה נמוך וחשבה
שהוא אדם גבוה. והתפלאה למה הוא כל כך חיוור, בגלל שהוא בטח אוכל עוף מכובס
וגפילטע פיש.
ובגין לחץ לה את היד וקד קידה ואחר כך ליטף את
הראשים של עובד ושל דוד שיהיו בריאים ושאל לשמותיהם וקרא להם "ילדי ישראל
החביבים מכל חביב" ואחר כך ישב מול הטלפון וחייג המספר של ריגן כמו שנתן לו
המזכיר אבל בטעות חייג למישהו אחר:
"הלו, מי כבודו? ג'ימי קרטר? אה, שכחתי,
אתה כבר לא נשיא, מה? אתה מגדל בוטנים? שתהיה בריא"
"ג'ימי קאקר ימח שמו" פלט עובד ברגע
של חולשעס וביגין הסתכל בו במבט של נו נו נו וסעידה הבינה הרמז ולקחה אותו מן
החדר.
וביגין דיבר שעה ארוכה באיגלית עם ריגן
ובינתיים סעידה ערכה שולחן ושמה בו קפה ותה ואת כל מה שאחותה מזל הביאה לה:
מאפים ולחוח וחילבה (אבל לא סחוג שחס וחלילה לא יחנק) ופירות כמו משמשים וענבים
ואפרסק ובינתיים סביב הבית נוצרה התקהלות של התושבים שרצו ללחוץ את היד של ביגין
הגבר, אבל כוחות הביטחון הרחיקו אותם ת"ק פרסה משמה עד שביגין יסיים את
שיחת הטלפון שלו עם ריגן.
ובאמת שיהיה בריא סיים את שיחת הטלפון ויצא מן
החדר וסעידה הראתה ביד על השולחן ואמרה לו שהוא לא ילך מן המקום בלי לאכול משהו,
כי זה כבוד גדול לארח ראש ממשלה בבית שלה וביגין החזיר ואמר שהוא לא ילך בלי
לשלם על השיחת טלפון.
"מה? שאתה תשלם? זה כבוד בשבילנו"
אמרה סעידה ואחותה מזל הנהנה.
"כן אני אשלם, רוצה אני לגמול לך על שיחת
הטלפון" אמר ביגין והוציא ארנק חום מעור תנין מן הכיס שלו שממנו דג שטר של
כמה ג'ובות ועוד לפני שסעידה אמרה משהו הוא שם אותו על השולחן.
"חס וחלילה" קפצה "שאתה תשלם?
כבוד ראש הממשלה, תנצל את העובדה שיש פה תימניה נדיבה..."
"לקחתי, על כן אני אשלם" אמר. ולפחות
עמד ליד השולחן ולקח לו אפרסק וכוס תה חיוור.
"אני מברכת אותך שהאל יאריך ימיך וייתן לך
כוח, אמן" בירכה סעידה וביגין הודה לה מאוד.
"קח גם לאנשים שלך" אמרה סעידה ופנתה
למזכיר שלו והביאה לו כמה צלחות של עוגיות ולחוח כדי שיהיה לו כוח.
"רגע רגע" נזכר דוד והביא מצלמה
מהארון תוך כדי שהוא מפיל את כל המגירת תחתונים על הארץ "אנחנו רוצים
להצטלם איתך"
וביגין שיהיה בריא הסכים ועשה תמונה יחד עם
סעידה ויפת ועובד שיהיו בריאים ואחר כך נכנס לאוטו ונסע לממשלה שמה בירושלים
בשביל לריב עם שמעון פרס ולהיכנס ביוסי שריד ולפטר את אריק שרון ממשרד הביטחון.
וזהו עד היום באלבום של משפחת קרוואני יש תמונה
של ביגין מצולם ככה עם סעידה ועם עובד ועם דוד. ושימותו הקנאים
|
