|
למיכלי יש המפתח של הדירה של טל. מידי פעם טל
מסנג'רת אותה בשליחויות: שתקנה לה קורנפלקס, שתקנה לה במבה, שתקנה לה חסה עם עגבניות,
קצת סושי מן המסעדה, קצת פיצה.
כן, היא רוצה לפנק את אלישע, חושבת מיכלי כשהיא
סוחבת שקית נייר במעלה המדרגות בשעת בוקר מאוחרת. אבל מה לא עושים בשביל חברה
טובה. אבל החדשות, ראבאק, החדשות של הבוקר על מה שקרה בבת ים, שאלישע לא ישמע מה
שקורה מסביב, זה יוציא אותו מן האיזון.
היא פותחת בשקט את הדלת, מוזיקה רועשת נשמעת
מהרמקולים, להקת סנאפ מביאה אותה בלהיטים, מיכלי ניגשת לפינת השינה בדירה
המשופצת הזו, שטל שינתה אותה לגמרי אחרי שסבא שלה מת, האמת היא הייתה פעם כשסבא
אברום היה חי ואהבה יותר איך שהיא נראתה: ספרים, תמונות, פסלים, תעודות. עכשיו
זה נראה כמו דיסקוטק עם קירות שחור לבן. איפה טל האוונגרדיסטית, בעלת הדעות
העצמאיות, המצפוניסטית. אולי הפכה גם היא לבורגנית נהנתנית?
שתהיי בריאה, היא קוראת כשהיא רואה את טל במיטה
עם אלישע, שניהם עטויים בשמיכות לבנות, אחרי עוד לילה סוער. בגדים זרוקים סביב
המיטה, בלגן חוגג.
טל מסתכלת עליה במבט סליזי ומחליקה החוצה מהמיטה.
מיכלי מתרשמת בפעם המיליון מהגוף החלק בצבע ברונזה ומהחזה המלא.
אל תגידי שלא היית רוצה סיבוב עם אלישע כזה,
היא מקניטה אותה אחרי שהיא לובשת תחתונים. כל כך כיף היה לי איתו. ותשמעי, הוא
לומד מהר, לא ייאמן כמה למד בכמה לילות, אחרי ארוחה משובחת וכמה כוסות יין ועוד
עם בלון גז כמו שיש לו שם, איזה כוח, איזו אנרגיה. אם תרצי סיבוב... בעצם...היית
מתה...
אני? אני עדיין בתולה. אומרת מיכלי וצוחקת. טל מכסה
את אלישע בשמיכה. הוא ישן בשלווה. היא מנשקת אותו.
היי היי מה את מנשקת אותו, הוא שלי, וחוצמזה שמעתי
כבר איזו בתולה את, מחזירה טל.
תגידי, מה סיפרת לו על עצמו? שואלת מיכלי.
סיפרתי, אומרת טל, ששמו אלי ושהוא חבר שלי
ושאנחנו גרים ביחד כאן בדירה. מעבר לזה הוא כמעט לא מדבר. אלא רק בוהה באוויר
ואני מפמפמת לו שטויות בראש, שעליהם הוא חוזר וכנראה מפנים, מקווה שלפחות אשנה
אותו מבחינה אידאולוגית.
אם נגיד הוא ירצה לגור איתך, את תסכימי? שואלת
מיכלי
ואו, כן, מתלהבת טל, זה יהיה פיצוץ. בסך הכל
עכשיו זו ההזדמנות לשנות אותו. וחוצמזה
חוצמזה מה? שואלת מיכלי
נראה לי שהתאהבתי בו. מאחורי המשקפיים והחולצות
דיאולן הסתתר גבר גבר.
מיכל מספרת לה מה שאירע בבת ים.
טל מקפצצת עם תחתונים וחזייה ומדליקה את
הטלוויזיה.
רצח נפשע ברחובות בת ים, היא שומעת, מחבל רצח
בדקירות סכין נערה בשם הלנה ראפ.
תמונות מתחילות לרוץ מזירת האירוע. אבל מיד
מתחלפות בתמונות של מהומות. תושבי בת ים בליווי חסידי כהנא מתחילים להרביץ לכל
ערבי שהם רואים ברחוב. ופתאום את מי היא רואה?
את מתנאל ופדואל מרביצים לנער ערבי עד זוב דם,
זה קורה באתר בנייה לא רחוק מן המקום בו נרצחה הלנה ראפ.
היי, אסור שאלישע יראה את זה... אומרת טל.
זוועה, מי יודע מה עבר על הרוצח, הוא בא מעזה.
התנאים שם זוועה, חיים במחנות הפליטים, במחנות של שנאה ודם וכיבוש. מוסיפה
מיכלי.
לא רק זה, קופצת טל, ישראל היא זאת שיצרה את
רצועת עזה אחרי הגירוש של 48. היא זו שתחמה את הגבולות, זה לא מתחיל מהכיבוש של
67 אלא מ-48, איך המצרים המפגרים יכלו להתמודד עם כמות כזו של פליטים? אני לא רואה שום
אגורה שישראל השקיעה בשיפור התנאים של העזתים. טמיר ששירת שם סיפר לי שלעזתי ממוצע שעובד
בישראל לוקח רק שעתיים להגיע למחסום ארז: הוא קם בשעה חמש בדירה המסכנה שלו,
רואה חמישה ילדים ישנים על מזרונים ברצפה ועכברושים מטפסים עליהם, הולך ברגל
למחסום ארז בקור של החורף ובחום של הקיץ, ממתין שם שעה וחצי עד שחייל מכניס אותו אחרי בדיקה משפילה, ואז ברכב
לכיוון תל אביב או אשקלון. על מנת לעבוד בשכר רעב של בוס נצלן, קפיטליסט דרעק. אז
משוגע הבנאדם שיישאר שפוי. אנחנו גרמנו להם את זה, מי יודע מה עבר בראש של הרוצח
הזה. אחרי מה שקורה שם ברצועה.
היא מביטה אחורה לוודא שאלישע ישן.
שוב רואה את השידור החוזר של התמונות מבת ים
ואת מתנאל ופדואל מרביצים לחף מפשע.
רק שלא יראה את התמונות משם, היא מחליטה לנתק
את הטלוויזיה לגמרי.
מתנאל ופדואל הבריזו מהשיעורים שבישיבה וירדו
לבת ים להביע את זעמם על הרצח. כל ערבי מניאק שנתפוס, יוכה עד זוב דם. הם
מסכימים. שם בבת ים הם פוגשים את ברוך מרזל שכבר מגבש קבוצה של חסידים ומחלק להם
הוראות כיצד לזרוע פחד בלב הפלסטינים שבאים לעבוד בעיר:
אל תתנו לאף ערבי מניאק לצאת חי. הרב כהנא אמר
מוות לערבים, ערבי טוב זה ערבי מת.
תגיד, איפה אלישע? שואל מתנאל
מאיפה לי לדעת? בטח בבית חולים, מושך פדואל בכתפיו.
המדריך שאל ואמרתי לו שכנראה יצא הבייתה כי לא
הרגיש טוב
נו והוא קיבל את זה? תוהה פדואל
מן הסתם.
טוב שהאסטרונאוט האוטיסט הזה לא עומד לי בדרך,
הייתי שוב מפרק אותו, צועק פדואל בקול רם.
|
