היפה והחנון 11

טל ואלישע עוזבים את הדירה, נכנסים אל האוטו וטל מנתבת אותו בצומת הכפר הירוק לעבר כביש חוצה שומרון היא לבושה גופיה ומכנסי ג'ינס הדוקות, אלישע רוצה לומר לה משהו על הטעם שלה ביישוב דתי אבל מתאפק, לא מספיק שהיא מסיעה אותו הבייתה הוא גם צריך להעיר לה?

עוברים את ראש העין ועוברים את המחסום שמאויש בכמה חיילים ונוסעים בכביש חוצה שומרון, והנוף נוף עצי זית וגבעות שהופכות להרים. והימים בהתחלת הקיץ. סוף חודש מאי.

טל שואלת ככה בספונטני מה הוא מתכוון להצביע והוא אומר שמפד"ל או אפילו תחיה.

היא לא מתרגשת, אך אומרת שהיא מתלבטת בין חד"ש, האמיתית יותר, למר"צ שנוגעת במכלול יותר גדול של נושאים.

אני לא בעסק של הפוליטיקה, למרות שאני ארץ ישראל השלמה

היא רואה את התנחלות אורנים, בתי רעפים אדומים מול כפר ערבי שבתיו אבן שושהוא חסר תשתיות לחלוטין ופוצחת במונולוג נוקב:

זהו פשע ההתנחלויות, שגזל ממדינת ישראל במשך השנים כ-80 מיליארד דולר והביא אותה עד משבר חמור בחינוך וברווחה. פשע ההתנחלויות הוליד את הכפירה הגדולה בדמוקרטיה שלנו, העמיק את העבריינות הפוליטית, הצמיח את הסרבנות, סרבנות כמו שלי, והוא קורע אותנו לחתיכות.

שום פיתרון מדיני לא יצמח, בגלל ההתנחלויות. אם נרצה לבדוק ברצינות את האפשרות להגיע לשלום עם סוריה אי אפשר, בגלל ההתנחלויות בגולן. פשע ההתנחלויות, הוא הפשע הגדול בתולדות המדינה, שבגללו היא ניצבת לפני סכנה של מלחמת אזרחים.  לפני כמה שנים האמינו כאן שאנחנו מחזיקים בשטחים הכבושים, ועכשיו יודעים כולם שהשטחים מחזיקים בנו. המתנחלים הם אדוני הארץ, הם מחזיקים אותנו בביצים.

אלישע שואל אם היא סיימה ואומר שהיא יודעת לדבר באופן אלגנטי, בעדינות וגם בצורה נוקבת. אם כי הוא שונה ממנה בהשקפת העולם, הוא לא חושב שההתנחלויות הם החטא, כי יש מספיק כסף לכל מה שצריך במדינה הזו ורק צריך לחלק אותו נכון, דבר שני, ההתנחלויות יושבות בשטחי מדינה ולא נגזלו על חשבון כפרים ערביים. שלישית, שתנסה להסתדר עם מדינה שרוחבה חמשה עשר קילומטרים מול אוכלוסיה שלא אוהבת אותנו. כן, הוא גדל בעולם אחר.

היא עונה שיש מספיק בעיות בעיירות הפיתוח, בחינוך ובתעסוקת עולים מברית המועצות. ושכן, יש התנחלויות שנבנו על חשבון אדמות פרטיות של ערבים והשד יודע איך נקנו מהם. שלישית, בעידן של טילים ופצצות חכמות, אין חשיבות לשטח. ואולי נכבוש את כל המזרח התיכון כדי לתת עומק אסטרטגי? חוצמזה, היא מוסיפה, הכיבוש זו לא הבעיה, זה חלק מן הבעיה, הבעיה היא הנכבה.

היא אומרת שיום יבוא והוא יאמין באותה השקפת עולם כמו שלה.

אולי את תאמיני בהשקפת עולם שלי, מצחקק.

לאחר עשר דקות הם מגיעים להתנחלות שמשונה, על ראש הר, בראש יש כבר כמה וילות, מתחת יש עוד כמה קרוואנים. אולי מי שגר שם לא מספיק חשוב בשביל פרנסי היישוב. לפי ההנחיות שלו הם יורדים לאזור הקרוואנים.

שביל עפר בין כמה סלעים יורד אל קרוואן מוזנח. שכבל חשמל מחובר אליו. פח זבל חלוד ממתכת ניצב ליד הקרוואן. ערימת פסולת מתכת ובניין בצידו השני

אלישע נכנס בצעדים מאוד הססניים ומכניס את התיק, סבא יושב על כורסה, ריח של בצל מטוגן נישא בחלל המבנה. טל מביטה בו ורואה אדם בן שמונים פלוס, זקן קצר, עם כובע מגבעת שחור, הוא קם לקראת אלישע וממלמל ברכה קטועה. כמובן שלא חש בזה שאלישע נעדר מן הישיבה.

הוא רואה בחורה גבוהה, שזופה, עם עיניים נבונות, לבושה כמו אלה שרצות בחוף הים של תל אביב, בזו'רנלים. ממלמל שלום.

מה לנכד שלו ולה?

הוא אומר לו ביידיש - תגיד, מי זו בכלל?

אלישע מפתיע את טל ביידיש טובה ועונה לו שזו ידידה שפגש ועכשיו הם חברים

חברים? השם ישמור ויציל, אתה רוצה להפסיק ללמוד את תורתנו הקדושה לטובת זו?

אני רוצה לשנות משהו בחיים שלי, עונה, זו חברה.

הרי עם מי אתה מסתובב? זו פושטקית, השם ירחם. סבא מוישיק מסתובב סביב עצמו כלא מאמין. זו לא חברה טובה. מילא הייתה דתיה, אז הייתי אומר "לחיים טובים ולשלום" זו לא חברה, ותגיד לה שתישאר כאן אני רוצה לדבר איתך בארבע עיניים.

סבא שתקן מטבעו, אך הפעם חרג מהאופי שלו: אתה יודע, פותח סבא מוישיק כשעמדו ליד הפח זבל, מה היו המילים האחרונות של אמא שלך?

אלישע פוקח עיניים, מעולם לא שמע.

היא אמרה, לפני שעצמה עין, את המילים הבאות- לפני שאלך אני רוצה שהבן שלי יהיה בן תורה, בן ישיבה. שמור עליו אבא.

ואני בפולין, בגלל שברחתי לרוסיה, עוד בעיר סובאלק, למדתי תורה ואחר כך הצטערתי שלא המשכתי לעולם הזה. והנה אני משלם מהפנסיה המסכנה שלי על הלימודים שלך, אני עובד בש"ג של ההתנחלות על הלימודים. ואתה בא אליי עם פושטקית כזו?

איזה לימודים? אני סובל שם, לומדים שם תלמידים רשעים. אמר בהתרגשות

אז דבר עם המדריך שלך, לא נשאר לך עוד הרבה זמן ללמוד שם. עוד מעט קיץ ותסיים.

לאחר עשר דקות קשות הוא מלווה אותה לאוטו. מספר לה מה שנאמר

צעד חרישי, הוא שותק

לא ידעתי שאתה מדבר יידיש, אמרה

זה בזכות סבא. מגיל עשר

שמע, עשה מה שאתה רוצה, אבל תזכור, אלו החיים שלך ולא החיים של ההורים שלך. היא נעמדת מולו במבט ישיר ומוסיפה

אגב, גם סבא אברום הגיע מהעיר סובאלק בפולין.

בסוף יש בינינו משהו משותף, נוצצות העיניים בניצוץ מפתיע.

אני אחכה לך, היא מוסיפה לפני שהיא נותנת גז, אם יהיה לך רע על הלב, תמיד תזכור שיש לך כתובת.

בערב היא מתבשרת על ידי העיתונאי לבטון כי הוא ישמח להעסיק אותה בתור כותבת טורים בעיתון קול בעיר