סמל

גלי יקרה שלי, כשכתבת סמלים, חשבתי על סמלים גדולים - כמו דגל או מנורה. ואז נזכרתי באבן הקטנה שנשאתי בכיסי, לקחתי אותה מבית הקברות הצבאי, והבאתי אותה אתי לשם... ושם השארתי אותה, שידעו שהייתי ושיש המשך לעם.

וזה אפילו עדיין לא שיר, היו אלו סתם הגיגים שבאים בחצות כשהכל שקט. כנראה שרציתי שאבן תגדל ותהיה לסלע, כי ארבע פעמים שלחתי לך את זה, או שסתם זו הייתה השעה המאוחרת.

נעלי הבוץ הכבדות
שחרשו שדות ועכשיו
משליכות מעצמן את
הכובד החולי הזה שהצטבר
בחריציהם
על השטיח הלבן
מניחות עליו שאריות:
סיפורים של דרך
על אוקיינוס גדול,
הרים מלאי חול
ומסלול שגבה קורבנות
ותקוות.
 
וכעת האוויר המפוהק
מפי העגול
הוא הסמל שהגעתי
וסוף סוף מצאתי
מנוחה.