חשופה

בעת כתיבת ספר זה קיבל עבורי המשפט "המציאות עולה על כל דמיון" משמעות רבת=עצמה. גם לו נדרשתי לבדות מדמיוני את הדרמה המצויה לפניכם, לא הייתי מצליחה להעמיק בצפונות נפש האדם באופן שהמציאות עצמה עשתה זאת.

            התנדבתי בארגון משפחות נרצחים ונרצחות כשמונה שנים. במאי 2013 עלה הרעיון לכתוב את הספר בשיחה עם יושבת ראש הארגון. שתינו ראינו בדמיוננו רומן ולא ספר תיעודי.

            שלחתי דוא"ל לחברי הארגון וביקשתי את רשותם להתוודע לעומק למציאות חייהם הכאובה ולעבד את הסיפור כראות עיניי. עד מהרה התברר לי עד כמה המשימה שקיבלתי עליי מורכבת. בזמן הכתיבה הילכתי על החבל הדק שבין התיעוד לספרות, ומה גדולה הייתה שמחתי להתוודע לז'אנר "הסיפור המתועד".

            בזאת לא נסתיימה לה דרך החתחתים שעמדה בפני כתב היד עד להבשלתו של ספר שלם שיכולתי לברך עליו בברכת תם ונשלם. בשלב העריכה הוחלט על מהפך באופן הצגת הדברים, ובעקבות זאת נעשיתי דמות מעורבת כדי לצעוד עמכם הקוראים, יד ביד, מילה במילה, באותם שבילים שקודם לכן פסעתי בהם לבד. שנים מטלטלות, מרגשות ומעוררות מחשבה על אודות טבע האדם, על הטוב ועל הרע, ועל מגוון דרכי ההתמודדות עם טרגדיה.

            אחד הדברים ה"נוחים" לסופר בבדיית סיפור היא ההסתתרות מאחורי המילים והדמויות שהוא טווה. לי לא ניתנה ה"נוחות" הזאת. בספר ופתאום בא החושך אני חשה מעורטלת כחשופית; מתבוננת אתכם בנבכי הנפש ובנתיבם הפתלתל של החיים.

שלכם,

גלי צבי=ויס