קירות

אישה של לילה

חלומות מתים

c-77  צפוף ומעשן

סקסופון צרוד שוחט את הלב

קר בחוץ

בלוז רך בוכה את הקירות

אני לבד

יוצא, הקור כמתאר הלב

בדד בתא טלפון ציבורי

מואר באור דלוח ועני

המטבעות כמו מקישים על ארון

אין מענה

עלי השלכת נופלים כדמעות

קירות ועוד קירות

רק אלוהים לבדו יודע

כמה שיחות שמעו אלה

הקירות- ושתקו

כמו עתה,

שותקים את כאביי

הצליל המנותק

מהלך

כמו מגולל אבן מפי הבאר

נשבע

יבואו ימים

ידי תחת ליבך

-לעולם.