בעל כרחו

בְּעַל כָּרְחוֹ

נסים פרנקו

בִּכְלָל לֹא רָצִיתִי לִהְיוֹת פֹּה

הִכְנִיסוּ, לֹא שָׁאֲלוּ כְּלוּם

לֵךְ מִכָּאן, לֵךְ לְשָׁם, בּוֹא לְפֹה

וַאֲנִי, מִתְנוֹעֵעַ כְּמוֹ הָלוּם

אִמָא וְאַבָּא הָלְכוּ הַבַּיְתָה

אֲפִילּוּ לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לְעֶבְרָם

אֵלֶּה לֹא הוֹרִים אֵלֶּה "חַארְטָה"

וַאֲנִי כְּבָר לֹא קָשׁוּר לְעֲבָרָם.

הַשָּׁמֵן לֹא מַפְסִיק לְהַבִּיט אֵלַי

וְיוֹרֵד לוֹ רִיר מַגְעִיל מֵהַפֶּה

מִישֶׁהוּ שׁוּב הִתְנַפֵּל עָלַי

וְהַשֵּׁנִי אֶת עַצְמוֹ עָלַי כּוֹפֶה

כָּאן בִּכְלָל לֹא מַתְאִים לִי

קָשֶׁה לִי לִהְיוֹת פֹּה, דָּפוּק

כָּל יוֹם יָדַייִם קוֹשְׁרִים לִי

וּבְחֶדֶר כָּזֶה אֲנִי חָנוּק –

הֵם יְחַפְּשׂוּ אוֹתִי מָחָר

אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה רָחוֹק

אֶת הַדֶּרֶךְ אֲנִי אֶבְחַר

אֲפִילּוּ, אָפֵר אֶת הַחוֹק

אֶתְמוֹל הַשָּׁמֵן חָטַף זֵץ

מֵאָז הוּא יוֹשֵׁב דּוּמַם

מִי שֶׁקִפֵּץ וְהִתְרוֹצֵץ

שָׁכַב בְּשֶׁקֶט עִם כּוּלָם

מָחָר, הֵם לֹא יִרְאוּ אוֹתִי

אוּלַי יִקְרְאוּ לַהוֹרִים

הֵם לֹא יַטְרִידוּ אוֹתִי

תִּרְאוּ, עוֹד אָרִים הָרִים

אָמְרוּ שֶׁזֶּה בֵּית מַרְגּוֹעַ

וְכָאן – כּוּלָם מְשׁוּגָּעִים

אֶת חֵרוּתִי רוֹצִים לִמְנוֹעַ

לֹא רוֹצֶה אִתָּם, מַגָּעִים -

הַבַּיִת שֶׁלִּי לֹא הָיָה נָוֶּה

תָּמִיד הָיוּ נוֹהֲגִים בִּי קָשֶׁה

לִהְיוֹת שָׁם, לֹא כְּדָאִי לֹא שָׁוֶּה

כַּנִּרְאֶה, מַשֶּׁהוּ אֶצְלִי קָשֶׁה.

יוֹם אֶחָד, מִישֶׁהִי לָקְחָה אוֹתִי

וּבָנְתָה לִי חַיִּים אֲחֵרִים

אֶת כָּל חַיֶּיהָ עָשְׂתָה אִתִּי

וְחַיַּי אִתָּה -

מוּאַרִים.