הומאז'

שיר  שהרשים אותי בצעירותי

והשאיר עלי רושם עז הוא ,השיר אהבתה של תרזה דמון"-

של לאה גולדברג

–

 יש בו  אהבה בלתי אפשרית של אישה מבוגרת לגבר צעיר, נער אולי...

זאת אהבה שלא יכולה להתממש.

והיא אפילו קוראת לאהבה הזאת קללה

"קללה נמרצת זו שבה קוללתי,

שהתמימים קוראים לה אהבה-"

היא מתביישת בה –

"הא, לו תדע מה בעיני שפלתי,

איך מתבזה נפשי במכאובה"

הפחד שלה ממה יגידו עליה

הכאב שלה מהפרידה..

הרגשתי אותו, ריחמתי עליה וכאבתי איתה

את האהבה הבלתי אפשרית הזו.

מסתבר שלאהבה אין גיל ואין חוקים

את החוקים מכתיבה החברה בה חיים.

הנה בית אחד מהשיר-

"בתלתלי מכסיף כבר חוט שיבה,

חוכמת חיים רוממתי וגידלתי,

איכה ישלים ליבי שכה נואלתי

בגלל מבט אחד ללא תשובה"

את הספר קיבלתי מתנה ב1958.

והנחתי אותו בצד

קראתי בו אחרי כמה שנים עת הייתי נשואה

וחשבתי עליה כמה היא סבלה

קראתי אותו שוב לא מזמן

ועדיין מרגש אותי.

קמתי הבוקר להציץ מה יש בבמת הדיון

את לא מקלה עלינו, נסיתי להיזכר בשעורי הספרות

אלא שכנראה כשלמדו על כך בכתה

יצאתי לטייל כי -

הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

אז במקום לשבת בכתה,

אל גינת אגוז ירדתי

לראות באבי הנחל

לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים.

אז כעת יקירתי את מחזירה אותי אל ספסל הלימודים... 

ואנסה להיות תלמידה טובה, ובהשך השבוע

לכתוב את העבודה שהמורה נתנה.

אולי אסובב בעיר בשווקים וברחובות ואבקש

את מילות השיר...

ואני לתומי חשבתי שכבר נתתי לך את "ליטרת הבשר",

את ההומאז' המבוקש

כשל"שיר השירים" כבר הבעתי את המחווה

כאן הוספתי גם את הסוחר מוונציה...

חחחחח אילה יקרה, אם ניפגש אז בטח במקום לחפש ולכתוב, נשב לנו על כוס קפה...

ביקשת שיר קצר, אבל את יודעת שאין לי שליטה על השירים, וגם לא תמיד אני יכולה לכוון מאיין יגיעו ועל מה ידברו.

משיריהם של אלתרמן וביאליק הבאתי את הציטוטים, הציטוטים הראשונים הם מתוך השיר 'מכל העמים' של אלתרמן שנכתב בטור השביעי בזמן המלחמה ההיא.

והאחרון הוא כמובן מעיר ההריגה של ביאליק.

על המוקד                    

"כִּי אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ"

לכן קשרו אותנו אל העמוד

ואנחנו עדיין ילדים

ערמו עצים סביב גופנו

והדליקו.

בין שתי תמרות עשן

נראו פנינו בוכים

קראנו אליך

"אַתָּה אֶת דָּמִנוֹ אוֹסֵף בְּכַדִים

כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְבַדֶיךָ".

בשרנו נצלה בקול לחישה

ריח הבשר החרוך עלה

ונמהל בריח ורדים שצמחו בגינה.

אנשים צהלו מסביב

והלפידים בערו ובערו

אחר כך האש שחחה

ניצוצות אחדים עדיין נותרו

מלחשים

"וְיַרֵחַ עָלֵיהֶם הוּרַם כְּמוֹ נֵר".

מחר ידליקו לפיד חדש

עוד ילד יהודי

על המוקד יעלה

לקול מצהלות ההמון

"כִּי-קָרַא אֲדוֹנַי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם יָחַד:

הַשֶּמֶש זַרְחָה, הַשִּיטָה פָּרְחָה וְהַשּוֹחֵט שָחַט".

זלדה

כאשר היית פה
ומבטך החוּם מגן עלי
ומחשבותינו נוגעות
פתע
כנף אל כנף.

כאשר היית עמדי
בתוך הדברים החולפים
היו הקירות בני בית קשישים
שסיפרו מעשיות עתיקות
בערב
כאשר שתינו תה.

עכשיו הקירות אינם מחסה
הם הסתגרו בשתיקתם
ולא ישגיחו בנָפלי
עכשיו הקירות סיד ומלט
יסוד זר
חומר לא עונה כמוות.

וְאַתְּ אֵינֵךְ                       בעקבות זלדה

כְּשֶׁהָיִית בַּבָּיִת,

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עִמָּדִי,

וּתְכֶלֶת שְׁמֵי עֵינַיִךְ

מְאִירָה אֵלַי כּוֹכָבִים,

יַחַד יָשַׁבְנוּ לְקָפֶה שֶׁל בֹּקֶר,      

יַחְדָּו שָׁתַקְנוּ אַהֲבָה,

הָיָה בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה לַיְּדִידוּת וְלָאַחֲוָה, 

הָיוּ קִירוֹתָיו מַחֲסֶה וָעֹז לִי.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹתֶקֶת אֵלַי מִן הָהָר,

שֶׁלָּקַח אוֹתָךְ וְאֶת כָּל הַמִלִּים,

כְּשֶׁאֵינֵךְ עוֹד עַל בֵּיתִי,

קִירוֹת בֵּיתִי לְזָר יַחְשְׁבֻנִי

נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.

הַשֶּׁקֶט זוֹעֵק, וַאֲנִי הַשְׁקֵט לֹא אוּכָל 

הַבָּיִת נִמְלָא זִכְרוֹנוֹת

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהָפְכָם לְמִלִּים.

וְאַתְּ אֵינֵךְ.

מלאך בירושלים / בלפור חקק

(מתוך: זריחה בין הזמנים, עמוד 60)  

לְאָחִי הַבְּכוֹר קורְאִים בָּרְחוֹב:

מְפַגֵּר.

קוֹרְאִים לו גַּם: מוֹנְגְלוֹאִיד.

וְהוּא שְׁמוֹ אֵלִי.

אֲנִי יָכוֹל לְהָעִיד.

הָיִיתִי עֵד לְיָדֶיהָ שֶל אּמִּי

שֶׁמָּשְחוּ תְּרוּפָה עַל עוֹרוֹ

וְנַפְשוֹ הָיְתָה לוֹ מָרָה מִן הַדְּרָכִים

וְהִיא מִתְפּוֹרֶרֶת מִכַּעֲסוֹ

וְהִיא מִתְפּוֹרֶרֶת לוּחַ זְכוּכִית.

וְאַחַר כָּךְ בְּעוֹדוֹ שׁוֹתֶה

כְּאֵבָיו נִסְתָּרִים

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמָּא לִבָּהּ דַוָּי

בְּרֶגַע שֶׁל שֵׁבֶר מְרוֹרִים:

לָמָּה  הִגַּעְתָּ אֵלַי ?

אֵיפֹה הָיִיתָ

לִפְנֵי שֶׁבָּאתָּ אֵלַי?

מִתְפּוֹרֶרֶת מִכְּאֵבָהּ שֵׁבֶר זְכוּכִית.

וְהוּא עוֹנֶה לָהּ בְּתַמְצִית הַחָכְמָה

הַמַּלְאָכִית

דְּבָרִים מֻפְלָאִים:

הָיִיתִי תַּחַת הַשָּׁטִיחַ

שֶׁל אֱלהִים.

כְּרוּב סוֹכֵךְ בִּירוּשָׁלַיִם / יהושע רוזנברג

בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים שָׂמוּהוּ

  נְטָעוּהוּ כְּעֵץ בְּהַר קֹדֶשׁ

 כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן תֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו

קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם בִּסְעַפֹּתָיו.

לֹא מַיִם גִּדְּלוּהוּ לֹא תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ

מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ דְּבַשׁ וְחָלָב הֱנִיקוּהוּ

כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ הָיְתָה הוֹרָתוֹ

לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר וְסַפִּיר יוֹלַדְתּו

וַאֲנִי בַּיִת בְּבַיִת יַחְדָּו שָׁכֵן

רָאֲתָה עֵינִי, שָׁמְעָה אָזְנִי, וַתָּבֶן

לֹֹא שֵבֶר זְכוּכִית הָאֵם, שָׁמִיר חָזָק מִצֹּר

בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, כְּסֶלַע אֵיתָנָה, מוּצָקָה כַּיַּהֲלוֹם

כָּעֵת צוֹפֶה אֵלִי מִשְּׁחָקִים עַל אֹמַנְתּו

מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם עַל אִמּו מְנַחַמְתּו

מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם

עַל הַשָּטִיחַ הָאָדֹם שֶׁל אֱלהִים

בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, כְּסֶלַע אֵיתָנָה, מוּצָקָה כַּיַּהֲלוֹם

ככה אתה רואה את האם ורואה את בנה צופה בה ומנחמה - הוא כעת בגן עדן צועד ואלוהים פרש לו שטיח אדום.

נפלא השיר.

בעקבות שירה של רחל - צבעים

צְבָעִים / רחל בלובשטיין 

 מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,

פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,

מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא

בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,

וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת

לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר.

 כסלו, תרצ"א

 שְׁלַל צְבָעִים 

 מִתְרַפֶּקֶת שְׁקִיעָה עַל זִכְרוֹן אֹדֶם זְרִיחָה

עַל בֹּקֶר לֹא עָבוֹת

עַל תְּכוֹל שָׁמַיִם אֵין עָב.

כָּמֵהַּ נִיר חוּם  בְּתַּלְמֵי שָׂדָי   

לְעֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא

וְהַשְּׁלָפִים  נִכְסָפִים לִזְהַב הַקָּמָה.

הוֹמֶה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל שָׁחֹר 

לְאוֹר בֹּקֶר בָּהִיר, לָבָן,

לְנֹגַהּ אֶגְלֵי טַל עֲלֵי דֶשֶׁא.  

אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ עוֹרֵג כַּצִּפּוֹר לְקֵן

נֶפֶשׁ רְעֵבָה צְמֵאָה לְאִמְרֵי נֹעַם  

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב.

כִּי קָדְרוּ שָׁמַי וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי,

כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק

וְאֵין עַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים,

כָּלוּ  עֵינַי לְתִקְוָה צְהֻבָּה

לְעָתִיד  וָרֹד

לְתוֹחֶלֶת יְרֻקָּה.