אהוב עלי במיוחד...

החג מחדד את האין.

חללים ריקים מסביב לשולחן החג

גם אם מנסים להזיז כיסא ולמלא את המקום

זה לא ניתן - הריק הזה מלא בזיכרונות

במראות.

כמו תמיד שרים וצוחקים

ואז לרגע קט חולפת מחשבה,

נכנס זיכרון ועננה יורדת על הפנים

וכשהיא חולפת - חוזרים לשירים ולסיפורים

עד לזיכרון הבא.

אני מחבקת נכדים משני צדי

כמו במשחק המחבואים  -

מי שמלפני ומאחרי הוא העומד...

אני מנסה שלא יהיה רווח

ששום דבר לא יוכל להיכנס

ביני ובינם.

אבל אז הם התנשאו מעלי

הפכו כל כך מוחשיים

ועמדו גם הם עמדי 

הם חייכו אלי ולחשו לי באוזן 

תגידי, מה נשתנה מהפסח שהיה.

אז אמרתי להם -

הריק רק מתרחב עם השנים...

בחג הזה, כמו בחגים אחרים

כשנשיר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות

נכדי הקטן ישיר את המילים מההגדה

ואני אשיר מה נשתנה משלי...