כונפה או שאפה

והנה ישב דריידל במשרדו של מזכירו הנאמן גערשן, לגם כוס חמין והפריע את מעבר העובדים מהמסדרון לחדר המורים, וגערשן לקח את המאזן החודשי והראה אותו לדריידל ההמום.
דריידל עיין וראה מימן ומשמאל אך ורק מינוסים וחובות עצומים של הישיבה:
"גערשען, תן לי עצה מה עושים בנידון!" תבע
"היינו מקבלים הקצבות ממשרד הדתות עד המשבר, מהמועצה הדתית, מארגון יוצאי פולין וקרפטו רוס ומהפדרציה האשכנזית, ועכשיו אין כלום כלום, רק ממשרד החינוך ומהתשלומים של ההורים"
"אז תחסייל כמה עובדים"
דריידל ניגש אל העובד הקרוב ביותר אליו,אחד שעבד שם זה שמונה שנים, תפס בדש חולצתו ותבע:
"גערשן! תחסייל אותו!!!"

אך על אף שחלו קיצוצים, לא אבה דריידל לחסייל חלק ממשכורות העתק שקיבלו הוא ומשפחתו, המצב הגיע לידי דחי וכל רואיו של דריידל הלעיגו לו על כך שהכניס את הישיבה למצב כזה.הוא אמנם טיפח תלמידים מעולים כמו אדר וויסברג וקלמן בן זלמן וכן העמיד דורות של עורכי דין אך הדבר לא עזר לו וכשגערשן דיבר על ליבו למען יעשה מגבית חפשית למען הישיבה, דריידל סירב.
ובערבו של יום, ישב דריידל ליד ההסקה וקרא גזיר עיתון שסיפר על כך שאנשים צועדים בדרך לירושלים ובכך הממשלה קשובה לצרכיהם ומצ´פרת את תביעות התקציב שלהם.משהו נכנס לו לראש.

למחרת כינס דריידל את כל עובדי הישיבה במגרש הכדורגל בקומת המרתף ופתח ואמר:
"לבי מר ומעיי חמרמר, והמצב מר ממר, ואנוכי הולך דועך ושר, הכל תם ונשלם בקול רש"י ורבינו תם שאת פירושו הריטב"א פירש ולא סתם, הריני כבן תשעים שנה וכמו מטומטם, השכל שלי אפעס הולך ונסתם ומעולם לא קראתי שיתרמו לנו כסף סתם, מחר בבוקר אנוכי הולך לירושלים וצועד ברגל בכדי להגיע לממשלה ולהפגין שביתת רעב, מי שיצטרף אליו יבושם לו, ומי שלא, שישב כאן בשקט ולא יעשה צורוס (צרות)"

בוקר יום המחרת, בוקר שמש של חורף תפס את דריידל עטוף בדגל ישראל כשהוא צועד בכביש איילון ומאה תלמידים וגערשן אחריו, הם נשאו שלטי מחאה כגון "שמרני אל- את ישיבת ירחמיאל" ו:"שחררו כספים לבגרויות -הודו בטעויות!" קול שירה רמה בקע מן החבריא והדבר נראה כמו תהלוכה לקברות צדיקים.
דריידל צעד בקצב נמרץ כשהוא מותיר אחריו תלמידים רבים מתנשפים, מכוניות צפרו לדריידל וחלק מהם השליכו סוכריות, חשבו שמדובר בהכנסת ספר תורה.
לבסוף, במחלף שפירים התייאשו תשעים תלמידים ונותרו במקומם לאמור :"ניתנה ראש ונשובה מצריימה"
לעת ערב, כשדריידל הגיע לאיזור בן שמן הוא ניגב את הזיעה סבב לאחוריו וראה שנותר לבדו למעט צוות טלויזיה מן הערוץ הראשון.
דריידל היה שקוע במחשבות ומלמל:
"גערשן! אפילו גערשן ברח והשאיר אותי לבדי!"

מהדורת החדשות של הערוץ הראשון פתחה את החלק השני של המהדורה בסקירה אודות אנשים הצועדים לירושלים ברגל והראתה את דריידל קשישא הצועד לבדו לכיוון ירושלים כשהוא פולט "גערשן! אפילו גערשן ברח והשאיר אותי לבדי!"
אחד מאנשי צוות הטלוויזיה הציע לדריידל לישון בבן שמן, דריידל נעתר ולמחרת קם לחלק האחר של הצעדה.
בשעת צהריים כלשהיא הוא עבר את מחלף לטרון והנה ראה אשה בעלת כובע מצחיה צועדת עם שמלה המכסה את מכנסיה, אשה מרה כבת חמישים שזו הפעם השנייה שצועדת, דריידל הדביק אותה וקרא:
"גביירת, אין לך כסף לאוטובוס? אני יתן לך!"
האשה נפנתה והביטה בו, ברב הזקן:
"אני צועדת כמחאה חברתית, הנה גם עליי יש דגל ישראל, קוראים לי ריקי כנאפה ואני צועדת משדרות כבר בפעם השנייה"
דריידל סיפר לה את הסיפור הכלכלי של ישיבתו והיא סיפרה לו את סיפורה.
"אני רואה שאת אשה הגונה מאוד מאוד" אמר "אם יש לך בנות טובות שהגיעו לפרקן אני יכול לתת להם שידעך מהישיבע שלי,יש לי תלמידים מצויינים ממשפחות טובות ומכובדות, אז מה את אומרת גביירת כונפה?"(אמר מבלי לדעת את משמעות הביטוי)
כנאפה שתקה ואחר כך אמרה:
"תה´ יודע מה, יש לי בת בשם עדי,נסה לשדך לה ולהכניס אותה לתלם" ואז נתנה את מס´ הפלאפון.

דריידל וריקי כנאפה המשיכו עד ירושלים, ומשהגיע דריידל למשרד ראש הממשלה הקיפוהו כמה תלמידים בשירה וריקודים, דריידל זעם לקח מיקרופון וקרא:
"איך ברחתם ממני אחורה והגעתם לפניי קדימה?, קפיצת הדרך?"
"קו 405" קרא אחד התלמידים.
"בושה וחרפה! בל יהי חלקי עם התלמידים! אתם לא שווים גרוש!"
מישהו במשרד ראש הממשלה ראה את התפזרות ההפגנה והרים את אגודלו כסימן הצלחה.
ודריידל שם פעמיו למונית הקרובה,שילם ונסע בחזרה לעיר הגדולה, הוא הביט בפתק עם המספר שנתנה לו ריקי כנאפה ואמר:
"נו,לפחות יש לי שידעך זייער שיין, א גיט מיידלע לקלמן בן זלמן, אולי משמיים זימנו לי שאצעד לירושלים"
נהג המונית הביט בו ואמר:
"ומי המאושרת?"
"קונייפה שפגשתי בדרך לירושלים"
"אוי ואבוי" קרא הנהג "אתה יודע מה זו כונייפה?"
"ומה זה כונייפה?"
הנהג הסביר לו.

קלמן נכנס ללובי של המלון על מנת לראות את אותה שידוך - עדי כנאפה המהוללה בשערים, אלא שהוא לא ידע שהיא נודעה גם בשערים אחרים,דריידל עמד מאחוריו כשהוא נסתר מאחורי עמוד על מנת לעמוד על טיבה של אותה ריבה עדי כנאפה.וקלמן לא ידע.
והנה ראה בחורה נאה בעלת שיער ארוך וכהה עם ג´ינס וחולצת בטן וכל חזונה נפרץ החוצה,והיא מפרכסת פניה,פוסעת ותוהה ושואלת, והוא לא שיער שזאת היא, והיא קצת ידעה במה מדובר,
היא נגשה ושאלה:
"קלמן?"
"את קרובה של עדי?" קרא קלמן ההמום
"אני עדי"
קלמן נרתע לשנייה אך עדי אמרה לו:
"אל תדאג, לך יש ציציות מעל לגופיה ולי יש מתחת, נו אז מה? אני דווקא רוצה לצאת עם דתיים"
"אני לא רואה שזה בדיוק מתחת..." אמר

ודריידל ההמום ספק כפיו ואמר:
"אוי לאותה כונייפה!!"
ואז יצא הרב העבדקן, הפריד בין שני הצעירים וקרא בקול גדול:
"אוי לי ואבוי לי, כונייפה הכנסתי לחדר קודשי, עם מחלבות טרה ותנובה ביחד"
הנערה נפנפה באצבעה בצעקה "שלא תלכלך ת´פה שלך,אני בכלל לא כונפה אני שאפה!".
"א מיידלע דריפקע! לבן של גערשן לא הייתי מאחל ככה, נתקלתי בשני סוגים של כנייפעס יש כנאפה כונייפה ויש כנאפה שאפה" אמר דריידל וזו הייתה המילה האחרונה