כִּי אַ֭תָּה, אֵלִי, תָּאִיר נֵרִי - אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי

שׁוֹלַחַת אֶת קוֹלִי הַבִּלְתִּי נִשְׁמַע

מִמַּעֲמַקֵּי הַבּוֹר שֶׁבְּכָל יוֹם

כּוֹרָה מֵחָדָשׁ תַּחְתַּי.

לֹא מַצְלִיחָה לְהֵחָלֵץ

מִצִּפָּרְנֵי חֻלְשׁוֹתַי  

הַשְּׁתַלְּטָנִיּוֹת.

לֹא רוֹאָה מִגְדַּלּוֹר בָּאֹפֶק.

סְפִינַתִי שׁוֹקַעַת  בַּמְּצוּלוֹת

וְאֵין מִי שֶׁיִּתְפֹּס אֶת הַהֶגֶה.

אֵינִי רַשָּׁאִית לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים

כִּי בְּמוֹ יָדַי הִדַּקְתִּי אֶת 

הַחֶבֶל סְבִיב צַוָּארִי.

הַבְטָחוֹתַי נִטְבָּחוֹת 

אַחַת אַחַת לְנֶגֶד עֵינַי

וְכָל הַתִּקְווֹת אֲשֶׁר אָגַרְתִּי לִי

נִבְזָזוֹת לְאוֹר יוֹם.

לֹא נִתָּן עוֹד לְקַלֵּף אֶת

יְרִיקוֹת הַבּוּז מִפָּנַי -

אֶת הַשִּׂמְחָה לְאֵיד

שֶׁל כָּל מַרְשִׁיעַי.

וַאֲנִי, אָנָה אֲנִי בָּאָה?!