כְּנַף רְנָנִים

מִבַּעַד לַקִּירוֹת

מֵאֲחוֹרֵיהֶם אֲנִי כְּלוּאָה

מַגִּיעָה אֵלַי הֶמְיַת זִמְרָתְךָ.

בְּעַקְשָׁנוּת פּוֹרֵט קוֹלְךָ

עַל מֵיתָר לִבִּי,

צְלִילִים עֲנֻגִּים

חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים

נוֹגְעִים וּמַרְטִיטִים

שׁותְלִים עֳגָנִים.

רָצוֹן נָצוּר טָהוֹר

פּוֹשֵׁט אֶת מַלְבּוּשֵׁי

מַאֲסָר עוֹלָמִי

וְעוֹטֵף אוֹתִי בִּגְלִימוֹת

סַסְגּוֹנִיּוֹת רַכּוֹת כַּמֶּשִׁי

שֶׁעֶצֶם מַגָּעָן גּוֹרֵם

לְנַפְשִׁי  לִפְרֹחַ.

נִשְמָתִי יוֹצֵאת

גְּלוּמָה בְּדִבּוּרְךָ,

אֲשֶׁר כְּמוֹ גֶּשֶׁם

מַנְבִּיט בִּי מִלִּים.

שׁוּרוֹת סְדוּרוֹת

הַמְּחַפְּשׂוֹת תָּוִים

לְנַגֵּן בְּסֶתֶר הַמַּדְרֵגָה

בִּמְיֻחָד לְךָ,

הֶמְשֵׁךְ לַלַּחַן הַקָּסוּם

שֶׁהִשְׁמִיעָה לִי

צִפּוֹר נַפְשְׁךָ.