לֵילִי לֹא פָּגַש אֶת לֵילְךָ

פָּסַעְתִּי בִּשְׁבִילִים מֻכָּרִים.

מְשֻעְשַׁעַת וּמִתְפַּעֶלֶת 

מִמַּתְּנוֹת הַדֶּרֶךְ.

תְּשׁוּרוֹת קְטַנּוֹת

נִדֵּב לִי הַלַּיְלָה

הַבָּהִיר הַשָּׁקֵט הַזֶּה.

הֻצְפְּנוּ בִּמְיֻחָד

בִּשְׁבִילִי.

רֵיחוֹת הַיַּסְמִין

נִיחוֹחוֹת הָאַלְמוֹן הַהוֹדִי

הִתְווּ לִי נָתִיב נִנּוֹחַ.

וְהַיָּרֵחַ כִּמְעַט

בִּמְלוֹא הוֹדוּ

מֵעָלַי זָרַח.

עֵינַי וּפָנַי הַמְּלֻטָּפוֹת

חָשׁוּ בְּקַרְנָיו

הַמְּלָוּוֹת אוֹתִי

שׁוֹמְרוֹת וּמַבְטִיחוֹת

שֶׁאַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם

לִמְחוֹז חֶפְצִי.

 וְהַיִיתִי שְׂמֵחָה,

שְׁלֵוָה, וְּרְווּיָה בְּהוֹדָיָה.

אַך חַפָּה מִיְּדִיעָה.

כִּי אָסַפְתִּי שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה

מְלוֹא הַטֶּנֶא

לְהַנִּיחַן עַל מִפְתָּנְךָ.

אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְתִּי

כְּבָר לֹא הָיִיתָ.

הַלַּיְלָה שֶׁלְּךָ

לָקַח אוֹתְךָ

לְדַרְכְּךָ.