מנגן פסיעות

שביל הלילה מכיל את צעדיי

אני מנגן פסיעות אל עבר הר

משרטט מחשבותיי על הרקיע

מי זאת המאזינה ללחניי

מי זאת המסתתרת בין דפי זיכרונותיי

כוכבים לוחשים לי לחשיי כישוף

גופי מתרומם גם אנוכי רוצה לעוף

והנה את מגיעה משום מקום

מגיעה מן השמים מתוך חלום

אחזי בי עד עלות השחר העולה

אנגן לך את יצירות הלב האוהב

עת ציוץ ראשון של הדרור הקורא

אסית את ענני הכאב מן האור

אכסה גופך בגופי זה המאיר

וכעת כשאת רגועה ואוהבת

אוכל אותך לשאול.....

האם העתיד לנו יאיר?