פליטים

   פליטים

רעיון נוטף מתוך שיני

מסתנן כפליט אל בין אצבעותי

מילים קטנות , אפופות ביראה

פשטו אל הגבול

בין ערות לשינה

צידתן דלה, לא הספיקה לתפוח

רק עוגות מצות של זיכרון חמץ להן

קשוצ בזויות, נתולות טעם וחיים

אך יש בהן אמונה 

אותיות ברחו מעייני בפיצוץ חושים

כאסירי המחתרות

הבורחים מכלא עכו

בשאגה של עצמיות

רגע לפני חידלון

משפטים אעשה בהן

עד יגורשו עם שחר מחשבות.

לא תדענה הן מנוחה

כאדם היוצא מגן העדן

לנצח

אוכל את מרורי השיר