שירים

העת להפרד?

מחזיק בידי את אותו העט,
התחלתי לכתוב בו עוד מזמן,
ונראה כי עליי להפרד כעת,
להפרד מכתיבתי על הנייר הלבן.

שנים כתבתי,מגיל צעיר,
כשלא הייתי עוד נער אז,
וכיום פתאום באמצע העיר,
מרפה- והעט כבר לא נאחז.

כי אין ברוחי עוד,
לכתוב, לשורר,
ואין במוחי עוד,
יופי ופאר.

ראיתי מלחמות,
עקובות מדם,
בכיתי על אבדות,
שהלכו להן סתם.

ראיתי שלכת עלים שנקטף,
שמעתי ציוץ ציפורים שחרש,
צמאתי נהרות שהתייבשו עם הזמן,
עמדתי קטן, אל מול העולם.

התפללתי תפילה חרשית לבורא,
שמזמן,הפסקתי להאמין, גם בו,
הזלתי דמעה עם בוא היורה,
העצב המשיך,ותקע בי חרבו.

כותב מילותיי האחרונות בשירי,
וכל שנכתבו,הן כתובות העבר,
לחיים שרציתי שיהיו בשבילי,
על מה שחלם לו-נער מוזר.

תגובות