הַיַּלְדָה הַזּוֹ הִיא אֲנִי - לבמת דיון

נִמְצֵאת עַל פִּסְגַּת הָר

מִמֶּנּוּ נִשְׁקָף נוֹף מַרְהִיב

נַחַל קָטָן וְאָבִיב

רוּחַ קַלָּה לִטְּפָה אֶת גּוּפִי

וּמְבִיאָה אֵלַי שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה

שׁוֹמַעַת אֶת צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים

 וַאֲנִי בִּרְגִיעָה עֲמֻקָּה.

 וְהִנֵּה מוֹפִיעָה מוּלִי

 יַלְדָּה קְטַנָּה

 אֵין זוֹ אֵלָא הַיַּלְדָה שֶׁבִּי  .

מִשְׁתַּקֶּפֶת מִמֶּנָּה דְּמוּתִי

 שְׁתֵּינוּ מְבַקְּשׁוֹת

 דָּבָר אֶחָד:

 אַ הֲ בָ ה!

 מוֹשִׁיטָה אֶת יָדַי

 מְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ

הִיא יְקָרָה לִי

 תָּמִיד אֶהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילָהּ

הַיַּלְדָה הַזּוֹ הִיא אֲנִי.

 ~

9.11.2016

בדמיון מודרך עליתי  על הר...היה אביב, נחל, פרחים, ופגשתי ילדה קטנה - שהביטה בי וביקשה אהבה התקרבתי וראיתי שדמותי היא זו המשתקפת ממנה, חיבקתי את הילדה והבנתי שבעצם..הילדה הזו היא אני .

וכך ציירתי אותה - אותי