המדריך לחיבור הפנימי-יונתן צדיק

התאהבות היא דבר מדהים אך גם דבר מה חולף. ההתאהבות שאנו, בני האדם, לרוב חווים לתפיסתי, היא עצם הרעיון כי ישנו אדם אשר עצם זה שהוא בחיינו יעשה את חיינו לטובים יותר או מושלמים. עם הזמן עוצמת ההתאהבות פוחתת, מתחילים ריבים ואנו שואלים את עצמנו מה קרה לנו. אני טוען כי הרבה מבני האדם לא יודעים באמת אהבת אמת מה היא, אהבה שאינה תלויה בדבר, גם אם הדבר אוטופי או בלתי אפשרי, רובנו מבלבלים או בלבלנו או נבלבל בין אהבה להיצמדות. כאשר מכירים אדם, בדרך כלל שני בני הזוג נותנים לאנרגיות שלהם להשתלב ולהסתנכרן, לאחר זמן מה, עם התניות החברה, התניותנו שלנו, שגם אם חלקם נכונות גורמות למשחקי שליטה וכיבוש האנרגיה של האחר גם אם באופן לא מודע על מנת להרגיש ביטחון עם פעולות הצד השני, עם החברה ועם עצמנו. בעוד שלכל אחד יש את האני מאמין שלו, את העקרונות שלו ואת הדבר שהוא מסכים לחיות איתו בשלום ולא, אני שואל מה קורה לבני האדם ברגע שבן או בת הזוג כבר לא נוכח בחיינו. אם אהבנו באמת את עצמנו לפני כן, נקבל זעזוע כזה או אחר ונמשיך בדרכנו הרגילה, אם לא באמת אהבנו את עצמנו או יותר נכון לא אהבנו את עצמנו במידה שאהבתנו לעצמנו היא הראשית נחווה מה שנקרא ''בור שחור'', ושוב חלקנו לא כולם. חלק ינסו למלא זאת בסטוצים, חלק באלכוהול, חלק בדיכאון, חלק במחשבות, חלק בחרטות וחלק פשוט ימשיכו הלאה. אבל הדבר החשוב ביותר על מנת שנמשיך הלאה, מעבר לעיכול המחשבות וזה אולי גם נכון לרוב הסיטואציות בחיים היא אהבה עצמית. בבתי הספר ובחברה המערבית לא מלמדים הערכה ואהבה עצמית. הערכה ואהבה עצמית נתפסת כדבר ''אנוכי'', ''נרקיסיסטי'' ומלמדים אותנו שנתינה וחץ כלפי האחר הוא הדבר האחרון. אבל איך בן אדם שלא למד או יודע לאהוב ולהעריך את עצמו יכול לתת את זה לבן אדם אחר או יותר מדויק איך בן אדם שמעריך את עצמו ואוהב את עצמו רק בתנאים מסוימים ובמצבים מסוימים יכול להעניק את  הדבר הזה לאדם אחר. בכלל, לתפיסתי האנשים היחידים שאחראיים על האושר שלנו עצמנו הוא אנחנו עצמנו. אדם יכול להיות שיהיה לו את כל הכסף, הפרסום, התהילה וההצלחה החומרית שיש לעולם להציע והוא יהיה בודד ואומלל ואדם שאין לו כזה הרבה מן החומרניות דווקא הוא יהיה ''עשיר נפשית''. לתפיסתי, על מנת ליצור חברה בריאה אשר מתקיימת בהדדיות, באכפתיות ובשיתוף פעולה לאורך זמן עלינו להעצים באמצעי התקשורת את הצדדים הנותנים, המעניקים ופורצי הדרך ולשנות את התפיסה של ''סקופים שליליים מביאים רייטינג'' לתפיסה הגורסת כי אנו מכתיבי דעת קהל ומעבר לחשיפות עוולות נחוצות לניקוי וסילוק האורוות של הדבר החשוכים בחברה הישראלית עלינו להאיר באור בוהק וחזק את המקומות החיוביים בחברה הישראלית בכלכלה, ברוח, בביטחון, בחברה, בתחבורה ובשאר תחומי החיים. מעבר לכך עלינו להחדיר את האמונה בקרב ביני האדם כי ככל שהאדם אוהב את עצמו ומעריך את עצמו יותר כך הוא יכול לאהוב אחרים ולהעריך אחרים יותר. ככל שאדם שלם וחש שצרכיו מסופקים ובקשותיו נענות יכול האדם להתקיים באופן הרמוני יותר עם החברה שחיה אתו. עלינו לצאת ממצב הישרדותי, שהוא כמו רוב ''שיעורי'' החיים, מגיע לרוב על פי תורות המזרח כקריאת השכמה לשינוי דרכי פעולותינו ולהתייחס כך גם בהתאם למחלות נפשיות וגופניות כמו סרטן, דיכאון ועוד. עלינו להפסיק להילחם בסימפטומים של המחלות בעזרת תרופות ואמצעים מלאכותיים כאלה או אחרים אלא גם לעודד את החברה לשיח בריא, בונה, מקשיב ומכיל בין חברים טובים ובני משפחה וכן גם אם צריך בני מקצוע. עלינו לספוג השראה מהנסיך הבריטי הארי שאחרי 20 שנים שהדחיק את רגשותיו לאחר מות אמו הלך לאשת מקצוע על מנת לפרוק ולדבר, עלינו לווסת את אורך חיים המהיר, הקדחתני והגועש שבו אין זמן לעכל דברים, לחשוב באמת או לחוות וכולם מחכים לחופשה הבאה על מנת ליצור חיים מאוזנים ובריאים יותר ומעל הכול עלינו לאהוב את עצמנו, ללמוד להתחבר לעצמנו לעוצמת הסליחה והאהבה הפנימית והחיצונית לא כקלישאה אלא כחיוניות לחיי הרווחה הנפשיים והגופניים של הפרטים החיים בחברה שלנו ומשם, משם יהיה ניתן לצמוח ולהבריא את החברה בה אנחנו חיים.