גלגולו של שם - לבמת הדיון

גלגולו של שם

גם לי יש שם שנתנו לי אבי ואמי

מרגלית. על שם סבתי

כמנהג עדות ספרד, לכבד סבא או סבתא בעודם בחיים.

"את שמך יש להגות במילרע," נתנו לי הורי הוראה

"אם מישהו ישבש את שמך-אינך עונה."

אך מסתבר שזו ההגייה אינה מקובלת בחברה

ועגת המילעיל יותר אהודה.

במלאת לי 15 שנה

כתלמידה בכיתה ט' בגמנסיה

המורה אורינובסקי אלי פנתה:

"קראי לנו את העבודה, מרגלית," אמרה במילעיל

איכשהו בעודה מסמיקה השבתי לה:

"את מורה לספרות לא מבדילה בין מילעיל למילרע?"

המורה צחקה, גם יתר חברי הכיתה

ונשכחה האפיזודה עד ליום ששי הבא.

אצלנו נהוג היה להכין שיעורי חברה

אך התלמיד שהיה אמור היה להכין הרצאה נעדר בשל מחלה.

"מה נעשה?" שאלה אורינובסקי שהייתה גם מחנכת הכיתה.

"נשנה למרגלית את שמה," נשמעה ההצעה שברוב קולות התקבלה.

על הלוח נרשמו כינויים למכביר:

מרג'י. מגי. מרגול. גלי.

אחר-כך נערכה הצבעה ונפלה ההחלטה:

"מהיום והלאה גלי הוא שמה."

בתחילה הייתה זו מבחינתי-הקנטה

שהרי יש לי שם לגמרי לא רע

ומה הבעיה להגות אותו כהלכה

אך עם השנים כמעט נשכחה ה"מרגלית" אותה אבן-טובה

וכיום רק מעטים קוראים לי בשם שנתנו לי אמי ואבי

חברות ילדות ומעט בני משפחה.