יחסים

יחסים

אם ובת ופגיעות גדולה             

הקשר ביניהן

הוא כמו -   
תפוח אדמה לוהט,

אי אפשר להחזיק ביד
אי אפשר להכניס לפה
כי נכווים בלשון
הדיבור יוצא עילג
ואף אחד לא מבין...
הַאֵם מחזיקה את פגיעותה
בתוכה -

והיא כמו החרב המתהפכת -

חודרת אל הקרביים
לא מרפה.
אף אחד לא רואה 

אותה מדממת,

היא נתפסת כמובן מאליו
צופיה הליכות ביתה...
יש וכדי לצאת מתוך עצמה
כדי לשמור על שפיותה
היא מנסה להתחלק בנשׂיאת האבן הסיזיפית הזו.
נופל הנטל על ילדתה
גם היא הופכת להיות קורבן 
של תפוח האדמה הלוהט.
הוא עובר בין השתיים מיד ליד
במשחק "מסירות"
אף אחת לא רוצה את התפוח הלוהט בידיה,
אבל גם לא יכולה להפסיק את המשחק.
האחרים עומדים במעגל החיצוני  -
מרגישים לא שייכים והולכים לדרכם
ונשארות השתיים... 
כמה זמן אפשר לשחק
עד שהעייפות תגבר 
או שאחת תגיד סוף סוף

"שברו את הכלים ולא משׂחקים".

כשיוצאים ממעגל הקסמים הזה -

לפעמים אחרי שנים
מגלים שתפוח האדמה 
כבר מזמן התקרר...