ידיים

יָדַיִם/עידית אורדן©

הַיָּדַיִם הַמּוּשָטוֹת לַחַיָל הַנָאצִי בִּתְחִינָה.

הַיָּדַיִם הַמְּחַבְּקוֹת חִבּוּק חָזָק אַחֲרוֹן.

הַיָּדַיִם הַנּוֹשְׂאוֹת בִּכְאֵב הַהַשְפָּלָה אֶת הַמִּסְפָּר.

הן הָאוֹחֲזוֹת בַּגָּדֵר וְזוֹעֲקוֹת: רַחֲמִים!!!

הַיָּדַיִם הַחוֹפְרוֹת  לִיְקִירֵיהֶן אֶת הַקְּבָרִים.

הַיָּדַיִם הַצְּנוּמוֹת לוֹבְשוֹת רַק עוֹר וְגִידִים

תַּרוֹת אַחַר מְעָט אֹכֶל: לֶחֶם יָבֵש וּמַה שֶיֵש.

וְכָל הָעֵת מוּשָטוֹת כָּל הַיָּדַיִם  מַעלָה, לֶאֱלֹהִים

זוֹעֲקוֹת  הַיָּדַיִם בִּכְאֵב לֵב: לָמָה???

יְדֵי הָאִמָהוֹת הַמְּנָסוֹת לְגוֹנֵן עַל תִינוֹקוֹתֵיהֶן.

הַיָּדַיִם הַצְּנוּמוֹת הַמְּבַקְשוֹת לְהַרְגִיעַ וּלְלַטֵּף

הַבּוֹצְעוֹת לֶחֶם יָבֵש לִפְתִיתִים

כְּדֵי לְחַלֵק אוֹתָם לְיָמִים

לְהָאֲכִיל פִּיוֹת עוֹלָלֵיהֶן הַקְּטָנִים.

יָדַיִם קְטָנוֹת מְּצַיְּרוֹת פְּרָחִים

וְאוֹתָם מֵהַצִיּוּר  מְרִיחִים

מְצַיְּרִים  הֵם  גַּם פַּרְפַּרִים וְצִפֳּרִים

וּפוֹרְשִׂים הַיְּלָדִים כַּנְפֵי יַדָיִם

כְּמוֹ לַחֹפֶש נוֹסְקִים וְעָפִים.

הַיָּדַיִם שֶעָבְדוּ בַּפָּרֶךְ שָעוֹת אֲרוּכּוֹת

לְלֹאַ הַזָנָה וְלְלֹא מְנוּחָה

יַדָיִם שֶכָּאֲבוּ וְעָיְפוּ עַד שֶכּוֹחוֹתֵיהֶן תָּשוּ

סוֹפָן הָיָה רַע וַמַר-תַּם וְנִגְמָר.

כָּל יָד עִם מִסְפָּר חָרוּט בְּעוֹרָם וּבְלִבָּם

עַל כָּל בֶּגֶד  YUDE עַל רֶקַע צְהוֹב הַטְּלָאי

כְּאוֹת גְּנָאי

בִּטְלוּ אֶת שְמָם, בִּזוּ  זְהוּתָם.

מַזְכֶּרֶת כּוֹאֶבֶת לְתָמִיד, לעולם

לֹא, לא נִתְפַּס, אֵיךְ יָכוֹל לֵב מֵאֵבֶן לִהְיוֹת אָדָם.

וְהָעוֹלָם עָמַד מֵהַצַד וּהֶחֱרִיש.

לוּ פָּצְתָה  פִּיהָ הָאֲדָמָה

בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב עַד לַשָמַיִם הָיְתָה זוֹעֶקֶת :

דַמָם שֶל גְּבָרִים, נָשִים, יְלָדִים וְתִינוֹקוֹת רַכִּים בַּשָנִים

דָמָם של שִשָה מִלְיוֹן   נְפָשוֹת תְּמִימוֹת.

צוֹעֲקִים וּבוֹכִים מִמַעֲמָקַי.

 נִרְצְחוּ בְּדַם קַר  

בְּיָדַיִם זְדוֹנִיוֹת ובְעָרְמָה 

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּם

רַק כִּי הָיוּ יְהוּדִים.

נזכור ולא נשכח!