אין - לבמת הדיון על ה"אין"

נכדך בן הארבע הבין את שאנו כמבוגרים לא תמיד מצליחים לתפוס במחשבתנו, בחושינו. את האין הגדול התופס את הלב כולו. יש והאין הוא יש עצום. מרגש כל כך.

לפני ארבעה ימים מלאו ליהלי שמונה, אבל איני יכולה לשכוח את השיחה הזו שלנו כשהיה בן ארבע או חמש.

הוא עמד שעה ארוכה וליטף את הפסל. ואספר לך על המשך שיחתנו. הוא המשיך ואמר לי,

את בדמיון שלך ראית אותו ככה

נכון, אמרתי לו.

חשב רגע והוסיף, אז עכשיו אני נכנס לדמיון שלך וגם אני יחד איתו אצלך בפנים שם.

מודה שלא יכולתי לעצור את הדמעות שזלגו חופשי על הלחי. חיבקתי את יהלי שלא יראה אותן.

איזו רגישות ואיזו ראייה של ילד קטן, ואיך הוא מרגיש אותי זה לא ברור.

הידיים של הנכד החכם שלך והרגיש הכילו כל כך הרבה בתארו את ה"אין" בתנועות גוף. זה האין הממלא כל חלקה בלב הדואב. כל כך עצוב