בחנות התמרוקים.

     בחנות התמרוקים.

 מאת זיגי בר-אור

אין עוד כיף יותר גדול מאשר להסתובב

באיזה חנות גדולה שמוכרת תמרוקים.

מאות בקבוקים, שפרפרות וצנצנות

בשלל צבעי הקשת, והריח, אוי הריח

שמשכר כל אדם יותר מאשר יין ווודקה.

המון בחורות יפות שקורצות לך בחיוך

שתיגש אליה והן יהפכו אותך ליפיפה.

ניגשתי לאחת ושאלתי אם היא יכולה

להציע לי תמרוק  שיחסל את הקמטים

שהופיעו בפניי משך 40 שנה האחרונות.

במכי יד שלפה שפרפרת והציעה לי כיסא

ומרחה לי בידיה הענוגות שכבה עבה

של פרקטולוזין על כל פרצופי והבטיחה

שאם אמרח בבית לפחות 3 פעמים ביום

שתוך חודש אראה כמו בחור בן עשרים.

ריח המשחה לא היה משהו, אבל היא

עם אצבעותיה הענוגות הצליחה לגרום

שארוץ לשירותים לנקות כתם במכנסיים.

בגלל הריח שלא אהבתי מהמשחה הזאת

משך שעה שלמה החליפה לי 14 סוגים

של משחות ונוזלים ולבסוף שאלתי למחיר

ואמרה שזו שבחרתי מאד זולה -148 ₪.

התנצלתי על "ששכחתי" בבית את הארנק

ומחר אבוא לשלם וגם לטיפול נוסף שלה.

כאשר ישבתי בבית מרוח מול המראה

אשתי אמרה שאני נראה כמו אחד בן 90.

           כמה שהיא צדקה. מעניין איך היא ניחשה.