שירים

אהבת המקצוע

 
רציתי להיות אמן
"איזה חמוד" אמרה ידידה ובקולה היה הזילזול
על הנאיביות העצומה
עברו השנים ונתקלתי בכרישים, הלא הם האמנים
ולא תמיד הם פרפרים וחיות חמד.
קולי נדם
מוחי כמעט ולא נשם
אהבת המקצוע דחפה אותי תמיד להיות רגיל
אם אפשר גם בורגני
אהבת הפחד ואהבת הקרקע היציבה
"לא תוכל לאחוז בחבל משני קצוותיו" אמר לי האוחז
בחבל משני קצותיו. וגם אני כמוהו
רוצה לעוף וגם להרגיש את האדמה יציבה תחת רגלי
יודע כי צודק הוא וקצת כאב בקולו על זה שלא יכול הוא
להיות ציפור דרור אמיתית
כי לפני שתפרוש כנף עליך להשחיז ציפורן
לחדד את השן לפתח שרירים
"המקצוע הוא עמוד השידרה של החיים" אמר אדם אחד
שאת שמו לא אזכיר כי זוהי כמעט פרוזה ולא מאמר
מהי זו האומנות. האומנות הזו שאו נמות
והרי אני יודע. לא נמות. כי אם בגלל האומנות לעיתים נמות
ומה רע בקצב שיודע היטב את מלאכתו
ובנגר שחוזר בסוף היום אל אישתו
על קרקע בטוחה ניבנה את המשכן לציפורי הדרור
ולו היו לי כנפיים הייתי עף עכשיו הרחק
איתה על המיטה
וכשאמן אומר שהוא רוצה לעוף אני שואל
מה, זה לא מספיק?
כי הרי אדם אמיתי יודע שגם כסף וגם כבוד וגם אישה וגם הכל
לא יתנו לך את הכנפיים
כולנו בסוף נישאר אנשים
 
ואת באת אל חדרי
רק רציתי לדבר, אני יודע שיש לך חבר
אבל בסרטים ראיתי איך הכריזמטיים גונבים נשים של אחרים
וגם במציאות לוקח העשיר את כיבשת הרש
אבל אני לעיתים כרש המנסה לגנוב את כיבשת העשיר
תאמיני לי שאם כבר באת זה היה מספיק
אשים לך אוכל על אדן החלון
ואלך
תתקרבי ותאכלי
וביום הבא תאכלי מכף ידי
ובסוף גם אלטף ואת תדעי אולי שמה שפחדת ממנו
זה לקחת את מה שהיית צריכה
ובבוא היום את בגדייך אקלף ונישכב
אני מצטער אבל אז רק אשמור בליבי את המילים שרצית לשמוע
כי לא אני, לא אוהב
אני רק כותב
ואולי זה אומר שאני אוהב?
 
 

תגובות