רוצחים

ולפעמים אנחנו רוצחים אחד את השנייה

יש לנו סכינים, יש לנו מסיכות

אבל אין לנו נהר לשטוף את הידיים

מכל הלכלוך הזה

אז אני רץ עד שהכל יוצא

ואת נשארת מאחור

מחכה שנתייבש

אף אחד לא יראה אותנו יותר

אמת גדולה לא מסתתרת בפרטים

כל מה שאנחנו רוצים להגיד

זה הכי קרוב למה שנכון

אבל רחוק מאלוהים

לפעמים אנחנו רוצחים אחד את השנייה

ואז כשזה קורה

אנחנו עומדים בצד כמו ילדים קטנים

מבקשים מחילה, אולי נסלח

בחוץ כבר לא סוער

בפנים אין לנו אוויר

המחנק משאיר אותנו חיים

אם נתעורר, נגלה שיש לנו פערים להשלים

ולפעמים אנחנו רוצחים אחד את השנייה

עומדים זה מול זו מלאי תוכחה

אנחנו יודעים הכל, כל מילה, כל הבעה

אז איך אנחנו תמיד טועים בהגדרה

את לוקחת צד, אני לוקח שניים

את בורחת מכאן, אני חוזר לשם

אין לנו מה להסתיר בינתיים

אנחנו הולכים לאט ומנסים לחזור מהר

אין לנו נהר לנקות בו את הכאב

הדם נשפך, זה כמעט כמו לכלוך

בסוף העיניים מגלות את הכל