דמעה שרופה

  דמעה שרופה

דמעה שרופה 
מליחותה זעם ויראה
זלגה אל מקוואות הזיכרון
וחלחלה אל מי תהום 
אשר היו כאקוויפר בגב ההר
מטמון ליום זריעה

ובקצירת מילים 
אשר נגוזו ברגבי היכל
חרמשי כלבנה במולדה
כותש עשבי שיטיון
או שמא צמח קיקיון
אשר גדל במקורות המים

גם אם השתרשו אל לבבי בעורקיי

כי מעשר אני את מילותיי 
שש שנים
ובשביעית אשמיט עט נובע 
אל חשכת ימי 
כי גם הנפש כאדמה החרושה
זקוקה למנוחה

אפשר להקשיב למרסל מוסרי מקיראה את השיר הנ"ל בתוכניתה ב 103 FM  בקישור

http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HFMDLF&c41t4nzVQ=EJM