האהבה

קשה לי לראות גם את האהבה כמשהו אגואיסטי. ישנה תיאוריה כזו לא רק שלו, גם תיאוריה המדברת על משיכה כימית בשל ריחות. לא יודעת, עבורי עדיין האהבה היא משהו נשגב, שיש בו נתינה לאחר, אכפתיות. ברור שהכל מתחיל מ"האני" אבל אני מתקשה להפחית מהרגש הזה ולהעביר אותו לשדה אגואיסטי. בכל מקרה, זה משפט מרתק ומעורר מחשבה ושוב...אנסה לכתוב עליו.

תודה יקרה ושבת נהדרת!

בסיעתא דשמייא

הכוונה שנקודת המוצא לכל דבר ועניין זו העצמיות שבנו.

אין מעשה שמישהו יעשה שאיננו חלק ממנו,  הרי איננו יוצאים מתוך עצמינו

וכן גם האהבה שאנחנו  רוחשים לזולתינו, היא ממלאת אותנו, מחייה אותנו, אפילו אהבה  אלטרואיסטית 

כל דבר. 

העצמיות הזו היא חלק נשימתי המחובר לקב"ה ובשל כך משום שאנו ברואים בצלם האלוקים כך נקודת המוצא.

שבת שלום